icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת מטות - מסעי התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

להחלץ לפני ה'

בקשה פרטית

בהדיינות שבין בני ראובן ובני גד למשה[1], ישנה התפתחות:

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה. ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה... הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה.

לאור זאת -

יֻתַּן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעברנו את הירדן.

בני ראובן ובני גד באים אל משה בבקשה - מקנה רב לנו, והארץ, ארץ מקנה, תנה לנו את הארץ. זוהי בקשה פרטית, שאפילו תוכנה הוא נמוך - דאגה למקנה.

משה משיב להם באריכות, מזכיר להם את חטא המרגלים, אך הכותרת של דבריו היא -

האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?

פרט וכלל

עם-ישראל עומד לפני הכניסה לארץ, משימה ציבורית רחבה - כיבוש הארץ - עומדת על הפרק, ואתם, דואגים לצרכיכם הפרטיים, הנמוכים? משה מנסה להוציא אותם מהתפיסה הפרטית, האגואיסטית המצומצמת, לתפיסה של אחריות לכלל, לתפיסה מוסרית של חברה, ואכן, נראה כי בני ראובן ובני גד מבינים את העניין -

ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה[2] וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר הביאנם אל מקומם... לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו.

בני ראובן ובני גד משתחררים מהדאגה האגואיסטית, הפרטית, ומבינים כי אחריות להם לא רק על עצמם ועל רכושם, מבינים, כי אחריות יש להם על הכלל, מוכנים הם להחלץ חושים לפני מחנה ישראל, ואף לא לשוב אל בתיהם עד התנחל בני ישראל איש נחלתו!

מלחמת מצוה

אך משה לא מסתפק בזה. לאחר ששחרר אותם מהתפיסה הפרטית והחדיר בהם את תחושת האחריות לכלל, הם מקדמם שלב נוסף -

ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקים מה' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה' ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם.

ההחלצות למלחמה היא לפני ה', מה פירוש הדגש הזה?

אפשר להבין באופן פשוט, שמשה מדגיש שאין פה 'סתם' החלצות לפני ישראל; מדובר בהחלצות למלחמת כיבוש הארץ, ומלחמה זו מלחמת מצווה היא, וסיוע יש בה מן השמים. חשוב להפנים נקודה זו, חשוב ששם שמים יהיה שגור על הפה כשהולכים למלחמה כזאת!

מלחמת ה'

אך נראה, שלא לזה התכוון משה, בהדגישו שההחלצות לפני ה' היא. שכן, נקודה זו כבר ברורה וידועה לבני ראובן ולבני גד, שהרי אמרו בפירוש על ארץ יעזר והגלעד - "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל". יודעים הם שהמלחמות האחרונות מלחמות מצוה היו, יודעים הם שהנצחונות האחרונים לה' הם, שהוא שסייע, הוא שהכה, וברור שכך תופסים הם גם את המלחמות שעוד עומדות על הפרק. אם כן, למה התכוון משה באומרו 'אם תחלצו לפני ה' למלחמה'?

בני ראובן ובני גד אכן מבינים היטב, שמלחמתם של ישראל לכיבוש הארץ מלחמת מצווה היא, ושה' מסייע בה, אך תופסים הם שההחלצות היא לפני ישראל. בתפיסה זו, המוקד הוא עם-ישראל, המשימה היא שלו, וה' מסייע להוציאה לפועל.

משה, הופך את התמונה; המשימה לא של ישראל היא, כיבוש הארץ זו משימה של ה'! בתפיסה זו, ה' הוא המוקד, ועם ישראל שליח הוא להוציא את תוכניתו יתעלה לפועל.

ממילא, אם לא יעשו בני ראובן וגד כן, אם לא יחלצו למלחמה, חטאם יהיה לה'.

שלוחי דרחמנא

משה מעלה את בני ראובן וגד מהתפיסה הפרטית, האגואיסטית, הנמוכה - מהדאגה לרכושם, לתפיסה של כלל. תובע הוא מהם אחריות לחברה, דאגה למוסר חברתי. בשלב זה, טרם ברור אם מתכוון הוא לחברה שנועדה לשרת את הפרט וזו כל מטרתה, או לחברה שכל פרט ופרט בה משרת את הכלל, האם הפרט הוא העיקר בחברה זו או שהכלל הוא העיקר. בכל מקרה, התביעה היא לדאגה לחברה אנושית, מוסרית, במובן הפשוט ביותר. כשבני ראובן וגד מבינים זאת, משה מעלה אותם לתפיסה גבוהה בהרבה; המשימות העומדות בפני החברה הן אינן של החברה, אלא של ה', לא עם ישראל הוא המרכז אלא ה', ואנו, שלוחיו, צריכים להחלץ חושים לפניו למלחמה, לסייע ולעשות כל שביכולתנו להוציא את התוכנית האלוקית לפועל.

משעבד, לא כותש

על פניו, בתפיסה כזו של השתעבדות כל כך טוטאלית; בין לחברה, לכלל, ובין לה', נראה כי האדם נכתש. חיים בהם האדם הוא לא המוקד, אלא כל כולו משועבד למוקד אחר גדול ממנו, כותשים את האדם!

אך לו נצייר בעינינו מפעל אדיר, עתיר ידע ועתיר טכנולוגיה, שעל מנת לנהלו, לשכללו ולפתחו דרוש אדם מיוחד מאוד, אדם בעל כישורים ותכונות ייחודיים. האדם אליו יפנו בבקשה שיוביל את המפעל - כיוון שלו יש את היכולות והכישורים הייחודיים להובילו - אמנם יאלץ לשעבד לשם כך את כל חייו, אך לא יעלה על דעתו שהוא נכתש, הוא לא ירגיש שהשעבוד מעלימו, להפך! ישמח הוא להרתם למשימה חשובה זו, ביודעו, כי הוא האיש אשר לו הכוחות והכישורים לעמוד בראש מפעל אדיר וחשוב כל כך, לנהלו ולקדמו.

כיבוש הארץ, ומציאות ישראל בעולם בכלל, נועדו להוציא את התוכנית האלוקית לפועל.
על עם-ישראל מוטלת המשימה של ה', נדרש הוא לעמוד בראש מפעל אדיר לנהלו ולשכללו. תפקיד זה אמנם דורש השתעבדות, אך הוא איננו כותש.

 

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר, פרק ל"ב.

[2] עדיין אינם מוותרים לגמרי...


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2490

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer