icon קישור לגירסת הדפסה

 

 

פרשת דברים התש"ס, שיחת ליל שבת*

איכה ישבה בדד

ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. ה' אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם.[1]

משל למטרונא שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזה ואחד ראה אותה בנוולה, כך משה ראה את ישראל בשלותן ואמר איכה אשא לבדי, ישעיה ראה אותן בפחזן ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותן בנוולן ואמר איכה ישבה בדד.[2]

שלושה נביאים, משה ישעיה וירמיה, ראו מצבים שונים בהם עם ישראל שרוי והתבטאו בלשון 'איכה'. חז"ל הבינו כי יש קשר בין מצבים שונים אלו, ישנו קו חורז לשלוש אמירות 'איכה' אלו.

איכה אשא לבדי

בדרך כלל מובנת הקריאה 'איכה' בהקשרים של חורבן, אמירה המכילה בקרבה מימד שלילי, סוג של תוכחה המכיל בקרבו את השאלה כיצד הדרדרו הדברים עד כדי המצב הקיים. לפיכך, לא ברורה קריאתו של משה - 'איכה'. משה מתאר מצב שעל פניו נראה חיובי: "ה' אלהיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" ואף מברכם "ה' אלהי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים...". לפיכך נראה כי הביטוי 'איכה' מכיל בקרבו איזושהי התפעלות. הריבוי העצום של עם ישראל הינו מבורך, וגורם התפעלות. לפי הבנה זו משמע שחוסר היכולת של משה להתמודד עם הריבוי הוא טכני, ב"ה עם-ישראל התרבה כל-כך עד שמנהיג אחד אינו יכול לתת מענה לכלל הצרכים.

מאידך, רמוז באמירה 'איכה' גם המובן הפשוט, השתוממות המכילה תוכחה. משה מתאר כי הקושי לשאת את עם ישראל הינו מהותי ונובע מ"טרחכם ומשאכם וריבכם". יש מימד של טרחנות באותו ריבוי. ניתן לומר כי מדובר בתקופות, יש פעמים שריבוי ישראל מושווה לכוכבי השמים ויש פעמים בהן ההשואה היא לעפר הארץ[3] כאשר ישראל ברום מעלתם הריבוי חיובי, ובשפלותם - שלילי.

אולם נדמה, כי מתאורו של משה עולה כי באותו זמן, באותה נקודה של הריבוי המבורך טמון שורש הריבוי השלילי, הטרחני. כך גם משמע מהמשך הפסוקים בהם מתוארת מערכת המשפט של ישראל המורכבת משרי אלפים, שרי מאות וכו'. ניכר כי חלה כאן הדרדרות, משה שאמור להכיל את הכל בתוכו, בהיותו המלך והנביא, השופט וגם הכהן (בתחילת הדרך) אינו מסוגל לכך, והתפקידים מתפצלים ממנו. הסיבה לכך נובעת מפני הטורח הרב שמערימים בני ישראל. קשה לישראל לראות את הכל באיש אחד, חלה כאן התרחקות מהשורש האחד המכיל הכל, להרבה מנהיגים ושופטים.

איכה היתה לזונה

ישעיה ראה את ישראל בפחזותם, כלומר בחטאם. על שתי נקודות מרכזיות מוכיח ישעיה את ישראל:

ראשית - על ההתרחקות מה': "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן. הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור".[4] לפיכך מבכה עליהם "איכה היתה לזונה" - זונה אחרי אלוהי נכר. עוזבת את שורשה, את עצמיותה ומחפשת לה תחליפים אחרים.

שנית - גם מצבו המוסרי של עם ישראל נמצא בשפל המדרגה בעקבות ההדרדרות וההתפרקות של מערכת המשפט. "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".[5]

ההתרחקות ממקור הכל, הזנחת הנאמנות לה' יוצרת גם את חוסר המשפט וההדרדרות המוסרית של עם ישראל. כאן מופיע החטא שהיה טמון בבעיה שתיאר משה. בתקופתו ההתרחקות, הריבוי והפיצול הטרחני הצריך למנות שופטים רבים. אצל ישעיה התרחקות זו גוררת זנות אחרי אלוהי נכר וממילא גם התפרקות מוחלטת של מערכת המשפט והמוסר.

איכה ישבה בדד

ירמיה מתאר מצב של בדידות. לכאורה המצב של 'בדד' אצל עם ישראל אינו מציין מצב שלילי. ההפך, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"[6] מציין עמידה איתנה ועצמאית של עם ישראל נגד אומות העולם. אולם, יש לדעת כי ישנם שני סוגי בדידות. ישנה בדידות חיובית, בה עם ישראל פרוש מאומות העולם כיוון שהוא נישא מהם, בגלל שייכותו לעולמות גבוהים הוא מסוגל להשקיף מלמעלה ולעמוד איתן אל מול הסביבה. אולם, תאורו של ירמיה הוא אחר. לאחר ששכח ישראל את מהותו, עזב את שורשו וזנה אחרי אחרים, הם הזניחוהו, ולכן נשאר לבד. בדידות זו אינה נובעת מתוך מלאות, מתוך זהות עצמאית איתנה, אלא מתוך רִיק. ישנה ריקנות מוחלטת, לאחר שהניסיון להשען ולהתמלא מזהויות זרות לא צלח. ישראל, לפיכך, נשאר חסר כל, יושב בדד.

ניתן לראות בשלב זה עונש על החטא המתואר בשלב הקודם. אולם כאמור, חז"ל הבינו שישנו קו חורז בין המצבים המתוארים, אלו שלבים בתהליך אחד ארוך של הדרדרות. מהתנתקות והתרחקות מהשורש, דרך הזניה אחרי אלוהי נכר, ועד לאובדן כל זהות וישיבה בבדידות ובחוסר כל.

שושבינים

"משל למטרונא שהיו לה שלשה שושבינין..." מי הם אלה היכולים להוכיח ישראל? מי שרואה כי יש כאן מערכת של זוג. שושביני הכלה יכולים להוכיחה על ההדרדרות בקשר עם האדון, כיון שהם מכירים בכך שיש פה מטרונא ואדון, דוד ורעיה, מערכת של נשואין. רק מי שמבין מה אמור להיות, שבעצם מדובר על קשר עמוק וקרוב שהוא זה שמדרדר, הוא זה היכול להוכיח ולנסות להזכיר לרעיה ענין זה מתוך נסיון להשיבה אל דרך הישר. ואם המטרונא לא מצליחה להבין זאת לבדה, יזכיר לה האדון כי עליה לשוב ולהיות רעיה נאמנה, אז נזכה שיתגשם -

ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה.[7]

 

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים א' י'-י"ב.

[2] ילקוט שמעוני  פרשת דברים רמז תתא.

[3] ילקוט שמעוני פרשת עקב רמז תתעב.

[4] ישעיה א' ג'-ד'.

[5] ישעיה א' כ"א-כ"ג.

[6] במדבר כ"ג ט'.

[7] ישעיה א' כ"ו.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3823

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer