icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת דברים התשס"ב, שיחת ליל שבת*

לעמוד בתווך

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ...[1]

אמר ר' תנחומא למה הדבר דומה? לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז: הרי ארגמן! הציץ המלך ושמע את קולו. קרא אותו ואמר לו, מה אתה מוכר? אמר לו, לא כלום. אמר לו, אני שמעתי את קולך שהיית אומר הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום? אמר לו, מרי, אמת, ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום. כך משה: לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור, אמר לא איש דברים אנכי, אבל אצל ישראל כתיב בו אלה הדברים.[2]

חיים בתודעות סותרות

בראשית דרכו אמר משה שלא איש דברים הוא, ואילו בפרשתנו, הוא מתגלה כאיש דברים - 'אלה הדברים אשר דיבר משה'?!

בעמדם על היחס בין שתי האמירות, ממשילים חז"ל את משה למוכר ארגמן, שבעומדו מול האנשים הפשוטים מכריז הוא בקול - הרי ארגמן! חש הוא שיש בידו סחורה יקרת ערך ומשמעותית, מרגיש שיש לו מה להציע, שיש לו מה למכור, אך אל מול המלך, מרגיש הוא שסחורתו איננה כלום, שאין לו מה למכור; ביחס לעשרו של המלך, מאבדת סחורתו את משמעותה.

כך גם משה. אמנם גם בפרשתנו פונה הוא אל ישראל וגם בראשית דרכו שליחותו מכוונת אל פרעה ואל בני ישראל, אך בראשית דרכו עומד הוא מול ה', רואה הוא את עצמו כנציגו של ה' במובן המלא ביותר, וככזה, הוא מאבד כל משמעות, הופך חסר עמידה, לית ליה מגרמיה כלום. בעמידתו לפני ה' שברא את הפה ואת הדיבור, חש משה שהוא איננו איש דברים - 'לא איש דברים אנכי'.

אצלנו, בספר דברים המסמל במובן מסוים את המעבר מתורה שבכתב לתורה שבעל פה, בעמדו מול ישראל, הופך משה לאיש דברים. על פי חלק מן הפרשנים[3], ספר דברים, משה אמרו בעצמו, ודבריו נכללו בתוך התורה! כשמשה עומד מול ישראל ואומר להם את דברי עצמו, הוא הופך לאיש דברים, 'סחורתו' הופכת בעלת משמעות, יש לו מה להציע, מה 'למכור'. משה הופך למביא התורה, למבאר התורה, למוכיח את ישראל. יש לו עמידה, יש לו משמעות אדירה - 'אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל'.

משה עומד בתווך בין עם ישראל לקב"ה, וככזה, חי הוא בשתי תודעות סותרות - בעמידה מול ה' הוא חסר משמעות, לא איש דברים, לית ליה מדיליה כלום, ובעמידה מול ישראל, הוא מקבל משמעות אדירה, הוא מביא את התורה, הוא מבארה, הוא מוכיח את ישראל.

מסלול דו-סיטרי

מוכיח אדם אחרי - אמר ר' יהודה בר' סימון מהו 'אחרי'? אמר הקב"ה, כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר 'אתם חטאתם', להקב"ה אמר 'למה יחרה אפך בעמך'.[4]

גם במדרש זה מוצג משה כעומד בתווך בין ישראל להקב"ה, וככזה, הוא מוכיח לישראל וכביכול מוכיח לקב"ה. מוכיח לישראל על מנת שישובו אל אביהם, על מנת לקשרם לקב"ה, ומוכיח כביכול לקב"ה על מנת לכרוך אותו אחר ישראל, לקשר אותו אליהם. לא הרי עמידתו של משה בתווך במדרש זה כהרי עמידתו בתווך במדרש הראשון, שבמדרש הראשון העמידה בתווך הביאתהו לחיות בשתי תודעות סותרות; מחד, כחסר משמעות - בעמידה מול הקב"ה, ומאידך, כבעל משמעות אדירה - בעמידה מול ישראל. ואילו במדרש זה, עמידתו בתווך היא כמקשר. הוא איננו חי בשתי תודעות סותרות, אלא חי הוא על ציר דו-סיטרי, מוכיח את ה', וכורך אותו כביכול אחר ישראל, ומוכיח את ישראל להשיבם ולקשרם לאביהם.

אך מהי ההוכחה שמוכיח הוא את ה'? מהי ההוכחה שמוכיח הוא את ישראל?

מבט מלמעלה ומבט מלמטה

אמר ר' יצחק בשעה שעשו ישראל את העגל, בקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל. אמר לו משה, ריבונו של עולם, העגל הזה טוב הוא לסייע לך! אמר לו הקב"ה, מה מסייע לי? אמר לו משה, אם אתה מוריד גשמים, הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות והוא את הברקים! אמר לו הקב"ה, אף אתה טועה בעגל? אמר לפניו, רבונו של עולם, אלא 'למה ה' יחרה אפך בעמך'?

ולישראל הוא אומר, 'אתם חטאתם חטאה גדולה'.[5]

משה פונה אל ה' ואומר - העגל הזה הוא טוב, שמסייע הוא לך, שיכול הוא להפריח טללים ולהוציא ברקים! הקב"ה מופתע כביכול - 'אף אתה טועה בעגל?' - גם אתה משה, חושב שיש לעגל כוחות? אומר לו משה, אם כן שאין לו כוחות, למה יחרה אפך בעמך?

כנראה, טענתו של משה נועדה להקטין את עוצמת החטא ומשמעותו בעיני ה'; הרי העגל חסר משמעות! הוא חסר כוחות, סתם שטות - אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ואם כן, על מה יש לכעוס? במבט כזה, החטא קטֵן, מתגמד, מאבד את משמעותו; החטא הוא בעצם שטות הנובעת מרוח שטות שנכנסה באדם, ואם כן, אך חיצוני הוא, לא קשור הוא לפנימיותם של ישראל - על מה ה' יחרה אפך בעמך?

וכשפונה משה לעם ישראל, אין הוא מקטין את החטא, אין נסיון לגמדו או להעלימו. כשפונה משה לישראל, מגמתו איננה רִצוי כי אם להשיבם בתשובה, ולשם כך הוא מעמידם על עוצמת החטא, על גודל הטעות והעיוות, מפני שרק כך יוכלו להשתחרר מטעותם ולשוב אל ה' - 'אתם חטאתם חטאה גדולה!'

כשפונה הוא אל ה', מצליח משה להסתכל על החטא מנקודת מבטו יתעלה, לראות שהחטא בעצם איננו כלום, וכך לרצות את ה' לכורכו אחרי בניו. וכשפונה הוא אל ישראל, מצליח משה להסתכל מנקודת מבטו של בשר ודם, לקלוט את עוצמת החטא, את גודל הטעות, את גודל העיוות, וכך לעורר לתשובה, לכרוך את ישראל אחר אביהם.

האדם בתווך

בעצם, כל אדם , כמשה, עומד בתווך; לכל אדם עמידה מול ה' ועמידה מול הסובב אותו, וגם בתוך עצמו, צד מרומם וגבוה לו, וצד נמוך ופשוט לו. והעמידה בתווך - שני פנים לה:

באחד, עומד האדם מול ה', ומול חלק האלו-ק שבו, הטהור, הראשוני. בעמידה זו, מאבד הוא את משמעותו. כל ניסיון ליצור קיום עצמי, ליצור עמידה, הוא חסר משמעות. לא איש דברים הוא, אין לו מה להציע, אין לו מה 'למכור' כי במה יופיע ומה ישמיע. הוא נעלם ונאלם. אך דווקא מתוך איבוד המשמעות בעמידתו מול ה' ומול החלק המרומם שבו, מקבל הוא כוחות לעמוד מול הסובב אותו, מקבל כוחות להיפגש עם הצדדים הנמוכים שבו, הופך הוא לבעל עמידה ויש לו משמעות אדירה - איש דברים הוא, יכול הוא להוכיח, ומחובתו להוכיח!

ובשני, הנובע מתוך הראשון, עומד הוא בתווך כמקשר בין הקב"ה לסובב אותו, בין חלק האלוק שבו, לצדדים הפשוטים והנמוכים שבו. מוכיח הוא כביכול לה' ולחלק האלוק שבו, ומוכיח הוא לסובב ולצד הנמוך שבו.

בשיחתו עם ה' ועם חלק האלוק שבו, הוא מֵרצה; מצליח להראות שהחטא חסר משמעות הוא, שקר שאין לו רגליים, עורבא פרח. מצליח הוא להתבונן על החטא ב'משקפיים של מעלה', לראות שחיצוני הוא, שאינו אלא שטות.

ובשיחתו עם הסובב ועם הצד הנמוך שבו, הוא משיב בתשובה: מוכיח על גודל החטא, על עוצמת העיוות, לא מקטין, לא מגמד, להפך! מעורר הוא על גודל הטעות. מצליח הוא להתבונן על החטא ב'משקפיים של מטה', לראותו בכל חומרתו, לראות שהוא 'חטאה גדולה'.

כך, מקשר הוא בין ה' לסובב אותו, בין חלק האלוק שבו לצד הנמוך שבו.

 

על רקע המעבר מחיי המדבר לחיים בארץ ישראל, והמעבר מארבעת החומשים הראשונים לספר דברים, הופך משה מ-'לא איש דברים', למביא התורה, למבארה, למוכיח את ישראל, ומתוך כך, מקשר הוא בין ישראל לאביהם שבשמים.

 

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים, פרק א', פסוק א'.

[2] דברים רבה, פרשה א, אות ז.

[3] ראה אור החיים הקדוש בתחילת הספר.

[4] דברים רבה פרשה א אות ב.

[5] שם בהמשך המדרש.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2992

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer