icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת כי-תצא התשס"א, שיחת ליל שבת*

להיות נטיעה

המצוות ומשמעותן

בפרשתנו, כמו בפרשות הסמוכות לה, מופיעות מצוות רבות. אחת המצוות הבולטות, שתופסת מקום מרכזי בדיון על טעמי מצוות, היא מצות שילוח הקן. קיימות התיחסויות שונות בפרשנים ביחס לטעמה של מצוה זו. ישנן שיטות על פיהן היא מבטאת רחמים, ולעומת זאת, ישנם פרשנים שלא מוצאים בה טעם כלל.

במדרש על פרשתנו ישנה התיחסות למצוה זו, ממנה מתחדדת השאלה ומשמעותה:

זה שאמר הכתוב "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה"[1] לא תדע מהו אורח חיים פן תפלס. אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה כענין שנאמר "ושקל בפלס הרים"[2], לא תהא אומר: הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה. מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל המצות בתום. מנין? שנאמר "נעו מעגלותיה לא תדע".

למה הדבר דומה למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה. בערב קרא לכל אחד ואחד א"ל תחת איזה אילן עשית? א"ל תחת זה. א"ל פלפל הוא שכרו זהוב אחד. קרא לאחר אמר לו תחת איזה אילן עשית? א"ל תחת זה. אמר לו שכרו חצי זהוב פרח לבן הוא. קרא לאחר א"ל תחת איזה אילן עשית? א"ל תחת זה א"ל זית הוא שכרו מאתים זוז. אמרו לו לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו אמר להם המלך אילו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה?!

כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים שנאמר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"[3]. והקלה שילוח הקן ומהו שכרה אריכות ימים שנא' שלח תשלח את האם וגו' הוי "כי יקרא קן צפור".[4]

בסופו של המדרש מוזכרות שתי מצוות ששכרן זהה - כבוד אב ואם, ושילוח הקן. כאשר ננסה לבחון את היחס בין שתי המצוות נקבל תמונה מורכבת. אם נתבונן מנקודת מבט שכלית, נמצא כי מצות כבוד הורים היא פשוטה ומובנת. אין צורך בהסבר או בהעמקה על מנת להבין את ענינה ולהכיר בחשיבותה. ביטוי מובהק לדבר הם הספורים הרבים על כבוד הורים אצל אומות העולם, למרות שלא נצטוו על כך. מצות שילוח הקן, לעומת זאת, מבטאת אולי את הקיצוניות ההפוכה. אמנם יש כאלה הרואים בה ביטוי לרחמים, אך אפשר להתבונן באופן אחר ולראותה כמעשה של אכזריות. ממכלול ההתיחסויות נראה כי מצוה זו היא כמעט שמעית, ללא טעם והסבר שכלי.

אולם, מנקודת מבט שונה, הקרובה יותר לזו העולה מן המדרש - מבחינת המאמץ והקושי בקיום המצוות. היחס בין המצוות הוא הפוך, מצות כבוד הורים דורשת השקעה תמידית, כמעט אין-סופית, וממילא כרוכה בקשיים רבים. מבחינה זו - מצות שילוח הקן היא קלה ופשוטה, זו פעולה חד פעמית שאינה דורשת מאמץ רב.

היינו מצפים שאם התורה כבר חושפת את שכרן של שתי מצוות נוכל ללמוד משהו מכך על היחס בין מצוה לשכרה, אולם מהדברים עולה, כי בכל דרך בה נסתכל, לא נוכל לתת קריטריונים ברורים לשכר המצוות.

יתרה מזאת, העובדה ששתי מצוות שנראות כשונות לחלוטין זו מזו, זוכות לשכר זהה, מעידה על חוסר יכולת שלנו להבין או לתת פרשנות כלשהי ליחס בין המצוה לשכרה.

המצוות כפרדס

נעיין במשל הפרדס שהובא במדרש וננסה ללמוד ממנו על משמעות קיומן ושכרן של המצוות השונות. הנקודה המרכזית שעולה במשל זה, היא היחס למצוות כעצים שונים בפרדס, אשר לכל אחד מהם תוכן פנימי מיוחד, שונה משל חברו. ישנו דירוג, ישנן מעמדות, לא כל המצוות עומדות באותו מישור, ואין שכר אחיד לכולן. ישנה אמנם דרישה לקיום כל המצוות בתום, ללא חשבונות של שכר ותועלת, אך אין משמעות הדברים שתהיה שוויוניות בחלוקת השכר. לכל מצוה תוכן ומשמעות משלה, לכן גם שכרה שונה, יתכן שיש גם מובן בו השכר שווה לכל המצוות בבחינת: "לפום צערא אגרא" אולם המדרש מחדד את העובדה כי מלבד זאת, באמת יש גם תוכן פנימי ושכר שונה לכל מצוה.

פרדס - צורך גבוה

מהבנה זו במשל, שהפועלים נדרשים לעבוד את כל העצים בתום, למרות שבאמת קיימים הבדלי חשיבות בין העצים, ניתן ללמוד על משמעויות נוספות. הראשונה - פרדס-צורך גבוה, התכלית בעבודת הפרדס, בקיום המצוות, לא מכוונת כלפי האדם. אין מטרת העבודה בנתינת השכר לאדם אלא המטרה עמוקה יותר. יש צורך אמיתי שהפרדס ייעבד, זהו רצונו של בעל הפרדס, לשם כך הוא מסתיר את ערך העבודה מעיני הפועלים "אילו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה". השכר המגיע לאדם, גם השכר הרוחני, לא עומד כאן במרכז הענין.

המשמעות השניה העולה כהמשך לדברים - כל הפרדס נדרש, כל פינה בו, אין אפשרות לוותר על אף אחד מהעצים גם אם הוא נראה שולי לעומת עצים אחרים. אנו היינו נוטים לחשוב שיש צורך להשקיע בעיקר במצוות החשובות יותר, במשימות המהותיות, ופחות להתיחס למצוות שחשיבותן פחותה. אך מהמדרש עולה הסתכלות אחרת, שכר המצוות אינו גלוי, כיון שיש צורך להתיחס לכל המצוות באופן שווה, כולן נדרשות, גם אם לדעתנו יש הבדלים בחשיבות.

אין פרדס בלי פועלים

נקודה נוספת הבולטת במדרש, הוא הצורך בהשתתפות האדם. ללא פועלים - הפרדס לא ייעשה, וממילא אי אפשר בלעדיהם. מכך נלמד על הצורך בעבודת האדם, ועל חשיבותה. האדם נדרש לקיים מצוות, כי בלעדיו - אין מי שיקיימן, וכאמור - קיום המצוות הוא צורך גבוה. כל אדם חשוב, לכל אחד יש חלק באחריות על עבודת הפרדס.

למרות כל המשמעויות שנמנו לעיל, על פיהן האדם לא עומד במוקד ענין קיום המצוות, אלא רק כפועל, כמשרת צורך גבוה וממלא רצונו, יש להדגיש את העובדה שאכן קיים שכר לכל מצוה, האדם אמנם מצוּוֶה לעבוד בלי לחשב את חשבון השכר, אך סופו שיזכה לשכר, בהתאם לעבודתו; לכל מצוה - שכר משלה.

להיות נטיעה

לכאורה, התמונה המצטיירת עלולה להוביל לאכזבה. אדם שעמל והשקיע את כל כולו בתחום מסויים, במצוה מסוימת, ומגלה בסופו של דבר שעמלו היה בתחום בעל חשיבות ושכר פחותים - בודאי יחוש צער על כי לא בחר בתחום חשוב יותר. אלא שבמבט נוסף נראים פני הדברים אחרת.

אם אדם נמשך לתחום מסויים, והרגיש את שייכותו דוקא לאותו הדבר, מסתבר שזהו באמת הדבר שמתאים לו. "עבדת ליד עץ הזית, השקעת בעץ הזית - משמע שאתה עץ זית". כל נשמה מנשמות ישראל היא עץ בפרדס, יחודה של כל נשמה ונשמה, בא לידי ביטוי בתוכן הפנימי השונה של כל עץ. חלוקת התפקידים על ידי בעל הפרדס אינה שרירותית וחיצונית, וממילא גם השכר אינו כזה. כל נשמה אמורה להביע תוכן יחודי; כל אדם מישראל שייך לתחום אחר ובו הוא נשלח לעבוד, זו היא נשמתו ובהתאם לכך יהיה שכרו.

כאשר האדם מבין שדרך פעולותיו, יוצא לפועל ייחודו, ובזה כל "עצי הגן" למיניהם גדלים ופורחים - שאלת הבדלי השכר נעשית בעיניו פחות משמעותית.

כל עוד אדם עסוק בחשבון הפרטי שלו, הוא באמת עלול להתאכזב מהתפקיד והשכר שניתן לו, שהנה בסוף העבודה גילה שהיה "רק" פרח לבן. אולם, אם ישנה האדם את נקודת המבט, לנקודה ממנה מביט בעל הפרדס, הוא ישמח בתפקידו וימלאהו בנאמנות. ההבדל בין להיות נטיעה בכרם ה' לבין, חלילה, להיות מחוצה לו, הוא הבדל משמעותי פי כמה מהשאלה איזה סוג עץ אתה.

 

אם יבין האדם שהדבר העיקרי הוא שפרדסו של רבש"ע ייעשה, שכל פינה, כל נשמה וכל משימה - חייבים להופיע ולהתגלות, אז יגש למשימותיו ללא פילפולים והתחשבנויות קטנים, אלא מתוך רצון לזכות ולהיות נטיעה בכרם ה'!

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] משלי ה'.

[2] ישעיהו מ'.

[3] שמות כ'.

[4] דברים רבה פרשה ו.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2459

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer