icon קישור לגירסת הדפסה

 

 

פרשת כי-תצא התש"ס, שיחת סעודה שלישית*

תורה ותפילה

כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.[1]

מצות שילוח הקן גוררת בעקבותיה את הדיון אודות טעמי המצוות ואנו מוצאים בחז"ל התיחסויות שונות לסוגיא זו.

לעורר רחמים

ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר, אתה רחמת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו. אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצוייה למריה. אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי.[2]

הגמרא מתארת חזן שמבקש רחמים מהקב"ה, כשם שריחם על קן ציפור (בצוותו אותנו בשילוח הקן). רבה שיבח את אותו חזן על-מנת שאביי יגיב כנגדו, על מנת לחדד את אביי בסוגיא כה חשובה.

הרב עמד על הדברים בעין אי"ה:

האיסור שבמשנה יתכן לפרשו שאומר בלשון שבח "על קן צפור יגיעו רחמיך", שסיפור שבחיו של מקום ראוי שישקל בפלס האמת.

על-פי האמור, משמע שכשאומרים שבח לקב"ה, ורוצים לתארו באיזשהו אופן - התיאור צריך להיות מדויק, אמיתי- "ראוי שישקל בפלס האמת". זו גם הסיבה שאין אנו מוסיפים מעבר לשבחים שאמר משה, שבחים משלנו.

אבל כשאומר בדרך בקשת רחמים לעורר כונת עצמו, ועיקר הדבר הוא שמסיים אתה חוס ורחם עלינו, אין בכך כלום אם הפתיחה מה שמקדים אינה מכוונת להאמת, ועיקר התפילה מתקבלת לפי כונתה. וי"ל כיון שהוא לפי השקפתו מתפעל עי"ז בעד זו ומתעורר, שפיר דמי ומשובח הוא. [3]

הרב מבאר שאם הדבר נעשה כיון שהאדם רוצה לעורר את עצמו על מנת לבקש רחמים - אין צורך לדקדק כל -כך באמירות. בבקשת רחמים הנפש משתפכת באופן זורם, ללא מעצורים, לכן אין צורך לדקדק בכל אמירה אם היא מדויקת במלואה.

לפיכך אם אדם רוצה לשבח את ה' ע"י תוספת הבנות משלו (שהרי אותו חזן הבין שמצוות שילוח הקן הינה בהיות ה' רחום, כלומר נתן טעם למצוה) זה באמת לא ראוי. אולם אם הדבר נעשה מתוך התפעלות עצמית בבקשת רחמים - "שפיר דמי ומשובח הוא".

הברור השכלי

בהמשך מבאר הרב באופן שונה הנראה לכאורה כסותר, אולם יתכן ומשלים את הביאור הראשון:

ויש בזה עוד ציור אחר... אמנם נכון מאד לומר שאע"פ שמצד משפט השכל ראוי לחפש טעם למצוות, וזוהי שלימות השכל שהיא שלמות התורה. אמנם שלימות הרגש ותמימות הלב בעבודת ה', שגם הוא חלק גדול משלימות האנושית, ראוי להיות יותר קבוע בהשקיף על המצות רק מצד רצון השם יתברך שבהן, ולא מצד הטעם שימצא בהן. וטעם הדבר נכון מאוד, כי שלימות התורה מתלקטת אחת לאחת מידיעת כל פרט ופרט להעשות לכללים, ע"כ ראוי להשקיף על כל מצוה מצד החכמה שבה ולחקור בטעמה, וכל המוסיף לחקור הוא מוסיף דעת ושלימות ויראת ה' ואהבתו מצד החכמה.

יש לדעת כי הברור השכלי יש לו מקום, אפשר לומר - מקום מרכזי, בעבודת ה'. האדם ע"י השגותיו ולימוד תורת ה', מתקרב יותר ויותר להבנת רצון ה'- "מוסיף דעת ושלימות ויראת ה' ואהבתו מצד החכמה". אין הכוונה רק ללימודי הלכה - החותכים באופן ברור מה צריך לעשות ומה לא. עצם הברור, העבודה העיונית-ברורית, מוסיפה יראת שמים לאדם וגורמת לדבקות גדולה יותר בה'. (יש להעיר כי לא מדובר בבעיה שמועלת בדרך כלל בסוגית טעמי המצוות, שהאדם תולה את קיום המצוה בהבנת טעמה, על-פי הרב בכל אופן מקיימים את מצוה אולם השכל מעמיק לחקור אחר הטעם על מנת להתחקות עד כמה שהוא יכול אחרי רצון ה').

זמן תורה וזמן תפילה

...ע"כ זהו ההבדל בין זמן תורה לזמן תפילה, וכשאומר בתפילה "על קן צפור יגיעו רחמיך", הוא מבלבל בחשבונות של עומק חכמה וחשבון של טעמי מצות את הוד ההרגש שצריך להיות טבעי ופשוט בלבב תמים בתפילה, אע"פ שמצד עצמה היא דעה נכונה...ותהיה התועלת לחידודי לאביי גדולה מאוד, שישכיל מזה ערך הציורים הצריכים אל התפילה וערך השכל הצריך אל התורה והשלימות המדעית, וידע ליתן לכל דבר מועדו וענינו "כבוד אלקים הסתר דבר" היינו מצד רגש עבודת ה' והשתפכות הנפש שהחשבונות היתירים מפסידים אותו, "וכבוד מלכים חקור דבר" היינו מצד עבודת השכל ושלימות התורה שבה מלכים ימלכו. ונמצא שאין ההשתקה באה מצד איסור שיש בדעה זו כ"א מצד בלבול דעת שיש על ידה בעת התפילה הראויה למנוחה שלימה והשתפכות הנפש בתשוקתה אל אדוני' שהוא תהלתה ית"ש.

כפי שבואר, אמנם יש מקום לברורים ולעבודה שכלית מעמיקה, אולם הדבר לא שייך בזמן התפילה. תפילה היא זמן מתאים לרגשות הפשוטים והטבעיים לפרוץ. אין הכוונה שרק עיון בגמרא וכד' פסול בשעת התפילה, גם לברורים ולימוד מעמיק בעניני אמונה, ואפילו בעניני תפילה - אין זה הזמן הראוי. לפיכך מבאר הרצי"ה מדוע כאשר ערך את "עולת ראי"ה" הכניס רק הלכות ידועות - שלא זוקקות לימוד חדש, ומוסכמות - שאין בהם ספק. הדבר לא נעשה על-מנת שלא לסבך את לומדי ההלכה, אלא:

כי באמת אין המשנה פוסלת כלל בהחלט את נתינת-הטעם הזו למצוה, אלא פוסלת היא את הכנסתה לתוך מטבע התפלה; כי הטעם הזה כשהוא לעצמו בודאי נתן להאמר בתור הסברה אפשרית למצות ד', בכלל כל רבוי פניה וטעמיה של תורה,... וכמו שיש מקום לכמה סברות ודעות בחקירת הבנתה של תורה כן יש מקום לדעה זו במהלך דברי מורה-הנבוכים, ולא בתור החלטה שזהו טעמה של המצוה, כי מי בא בסוד ד'; - אבל בתפילה אין מקום לסברות ודעות מסופקות ובלתי מוחלטות (וכעין זה העיר גם התוי"ט שם), אלא לודאיות המוחלטת והמיוחדת, שהיא בכלליותה כוללת בתוכה ממילא גם את כל פרטי הסברות והדעות השונות המתאימות לאמתה של תורה, הודאיות של הרצון העליון... "הודאי שמו - כן תהלתו".[4]

בתפילה לא שייך הלימוד, ההסתפקות והברור. התפילה היא זמן לודאיות - מוחלטות. זהו מעמד של השתפכות הנפש, לא זמן לחקירות שכליות.

(לפיכך אם נרצה לישב את שני הביאורים שהעלה הרב, ניתן לומר כי אומנם יש לבא לתפילה במוחלטות, אולם בתפילה עצמה - בחלק התחנונים, ניתן לאפשר לנפש להשתפך אע"פ שהדברים אינם נשקלים בפלס האמת).

שתי דרכים בעבודת ה'

אפשר להרחיב את הדברים אל מעבר לסוגית התפילה עצמה. שתי דרכים בעבודת ה', שבשתיהן יש צורך להשקיע. המסלול האחד הוא "זמן תורה". רוב עִסוקנו בישיבה הוא מהבחינה הזו. עמל של לימוד וברור, עיסוק בחכמת התורה. שלב אחר שלב מפצחים עוד ועוד סוגיות והלכות. גם בלמודי האמונה יש בחינת ברור - "וכבוד מלכים חקור דבר".

אולם, יש להשלים את העבודה ב"זמן תפילה". ופירוש הדבר הוא לאו דוקא התפילה עצמה, אלא שבאופן כללי צריכה להיות מגמה של פשטות ומלאות, של ודאיות, ללא ברורים - "כבוד מלכים הסתר דבר".

כמו האהבה לחבר - יש זמן שנועד לברר את התכונות בו הגורמות לי לאוהבו, אולם, יש זמן בו צריך לחיות את עצם ההתחברות, להיות שייכים, מעבר לפרטים, חיבור כללי.

כך גם בתשובה יש להשקיע בשני האופנים, ירידה מעמיקה לפרטים, ברורם ותיקונם ובד בבד צריך לחול השינוי הכללי, הרצון לתקן את מכלול הוית האדם. אז, בעז"ה, נזכה שיקויים:

"ושבת עד ה' אלהיך"

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים כ"ב, ו'-ז'.

[2] ברכות דף לג: ועין אי"ה שם, פרק חמישי פסקא ק"ד.

[3] הגמ' שם בהמשך.

[4] מתוך הקדמת הרצי"ה ל'עולת ראי"ה'.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2580

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer