icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת כי-תבוא התשס"ג, שיחת סעודה שלישית*

דלת לפנים מדלת

אשרי אדם שֹמע לי לשקֹד על דלתֹתַי יום יום לשמור מזוזות פתחי.[1]

מהו לשקוד על דלתותי? אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת, אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת. לשקוד על דלתי אין כתיב, אלא על דלתותי, ב' דלתות. ולמה כן? שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר...[2]

לשקֹד על דלתֹתי

כל בית כנסת צריך שיעשו לו עזרה לפני בית הכנסת, כדי שיכנס אדם לפנים משתי דלתות. ישנה מציאות בה אדם נכנס בדלת אחת אל העזרה שלפני בית הכנסת, אך אל בית הכנסת עצמו לא נכנס. הוא נשאר במבואה, לא נכנס כניסה מלאה. במציאות של היום - האדם נכנס אל בית הכנסת, אך מתמקם בחלקו האחורי; מקום בו אין מושבים, הוא לא נכנס באופן מלא לפני ולפנים. כניסה חלקית כזו משקפת פעמים רבות משהו מהותי. אדם שנשאר במבואה ולא מוכן לפתוח את הדלת השניה, מתמקם רוחנית ונפשית בשטח הביניים. הוא אמנם צעד קצת פנימה, אך לא ויתר על העולם ממנו בא. שייך הוא למושגי החוץ ורוצה לקבל ולהעשיר עצמו גם מהפנים. מנסה להשתייך לשתי העולמות במקביל.

אין הכוונה רק לאדם העומד פיזית במבואה, עיתים והאדם צועד באופן מלא אל תוך הבית, לומד ככולם, מתפלל ככולם, אך מיקומו הרוחני הוא על הפתח החיצון - משם באמת בוקעת תפילתו. המעשים לא תמיד משקפים נאמנה את אשר מתרחש בלב האדם, בפנים.

והקב"ה אומר, אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת, אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל. הכנס באופן מלא, דלת לפנים מדלת, שלא ניתן להכנס אל הקודש באמת מתוך קשר מתמיד ומלא אל החוץ. ככל שתפסע יותר פנימה ותשתחרר מהעולם ממנו באת, ממושגיו, תפיסותיו ומגמותיו - כך יגדל שכרך; תמצא עצמך פנוי באמת לקלוט ולקבל עולם חדש, מושגים אחרים, הכרות ומגמות שונות, תפיסות שונות. כל פסיעה ופסיעה שעושה האדם פנימה, שכרה הרבה מאוד.

לשמור מזוזות פתחי

בהמשך המדרש מובא -

ומהו לשמור מזוזות פתחי? אמר ר' יהודה בר סימא וכי יש מזוזה בבתי כנסיות? אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח, כך לא תהא זז מבתי כנסיות ובתי מדרשות...

בחלקו הראשון של המדרש, כל פסיעה פנימה נתפסה כבעלת ערך - "הקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר". אך כעת נשמעת מגמה הפוכה, דומה שהשהיה בפתח רצויה, שיש ענין לשמור את הפתח.

אם מדרש זה אכן מהוה המשך לקודמו, נראה שכונתו להדגיש את החשיבות שבמציאות הפתח - המפריד בין החוץ לפנים. ומה המזוזה אינה זזה מן הפתח, שומרת את מציאותו, כך גם אתה, לא תהא זז מבתי כנסיות ומדרשות - שב בהם, התמקם נפשית ורוחנית בתוכם, כשהפתח מפריד בינך ובין העולם שבחוץ.

דע שאתה מקבל פני שכינה

קשה לדעת למה כיונו חכמים בדורשם מדרש זה על פרשתינו, אך יתכן שכונתם היתה אל ענין הראשית המופיע במצות הביכורים.

נקודות ראשית רבות יש לאדם בחייו, חלקם מזומנות לו מלמעלה, חלקם יוצר הוא לעצמו. נקודות אלה מהוות הזדמנות לפרוץ, להתקדם, לשפר ולתקן. הראשית מאפשרת התחלה חדשה, פתיחת דף חדש. זהו גם עניינה של התשובה. והקב"ה אומר לאדם הניצב בקו ההתחלה, אל תעמוד על הפתח החיצון. אם לשינוי אתה מיחל, הכנס דלת לפנים מדלת. אדם שישאר במבואה, שינסה לשמר את המושגים והתפיסות בהם חי עד עתה ולא נכון יהיה להשתחרר מהם, יפסיד את ההזדמנות המונחת לפתחו. הוא יצליח אולי לשנות מעט, להתקדם קצת, אך הכל במסגרת עולמו הנוכחי, בתוך אותם מושגים, אותן ראיות, אותן הבנות ואותן מגמות.  השינוי המיוחל, הטמון כפוטנציאל בנקודת הראשית, דורש כניסה מלאה פנימה. על האדם לסגור את הדלת הראשונה מאחריו ולפתוח את השניה, לא לעצור במבואה. לשמור את מציאות הפתח כמפרידה בינו ובין החוץ. "אמר הקב"ה - אם תעשה כן, דע שאתה מקבל פני שכינה".[3]

ר' אלעזר בן דורדיא

אמרו עליו, על ר' אלעזר בן דורדיא, שלא הניח עבירה אחת בעולם שלא בא עליה. כחות ועוצמות אדירים השקיע ר' אלעזר בן דורדיא במעבר על אותן עבירות, ולכרכי הים היה מוכן להגיע בשבילן. בשעת מעשה, אמרה לו אותה אשה שכל עולמו רוח; הבל; ריק, וככזה, אין לו גם לאן לשוב - "אלעזר בן דורדיא, אין מקבלין אותו בתשובה".

בצערו הגדול, הלך וישב ר' אלעזר בין שני הרים והחל פונה אל הכוחות המצוים סביבו שיבקשו עליו רחמים - מההרים והגבעות, מהשמים, מהכוכבים... אך תשובתם היתה שהם אינם יכולים - עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו.

אמר ר' אלעזר בן דורדיא, אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה - ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.[4]

ר' אלעזר בן דורדיא מבין בסופו של דבר שהדבר תלוי אך ורק בו, אך לא מתואר שום מעשה שעשה בעקבות כך, לא מתואר שום מהלך תשובה. נראה, שעצם ההכרה שאין הדבר תלוי אלא בו, היא לבדה פתחה לו את שערי העולם הבא. כדי להבין את משמעות הדברים, עלינו להבין מה משמעותו של שלב הבינים, בו פונה ר' אלעזר בן דורדיא לכוחות הסובבים אותו ומבקש עזרה. מדוע לא הבין מיד שאין הדבר תלוי אלא בו?

אין הדבר תלוי אלא בי

ר' אלעזר בן דורדיא חי חיי חומר ותאוות. שקוע היה בעבירה, תלוי ביצריו, משועבד באופן עמוק לנטיותיו הנמוכות והשפלות. ברגע שהבין שחייו הם הבל וריק, קץ במעשיו ורצה לשוב בתשובה, אך מבלי משים, הוא נשאר תלוי בעולם המושגים בו ניהל את חייו עד עתה. מהצדדים השלילים של המציאות - להם השתעבד, אמנם הצליח ר' אלעזר להחלץ, אך עדיין קשור היה אל צדדיה החיוביים. אל הכחות הפועלים בה, אל ההכרות והתפיסות הרווחות בה, אל המטרות המנחות אותה. לכן פנה אליהם שיעזרו לו.

רק כשכל עולמו הקודם קרס עליו, בהיותרו לבדו, נאלץ בעל כורחו להשתחרר לחלוטין מכל תלות שהיתה לו במציאות בה חי. רק אז הבין שאין הדבר תלוי אלא בו; בכוחות האלוקים שבו. רק אז, משוחרר ופנוי לחלוטין, מוכן היה לפתוח את הדלת השניה ולהכנס פנימה באופן מלא ואמיתי. והנכונות להכנס פנימה בכנות ובמוחלטות, היא שפתחה לו את שערי העולם הבא, ויצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

לפתוח את הדלת השניה

הליכה למוזיאון היא משל מצויין לעמידה על הפתח החיצון. אדם ההולך למוזיאון הוא איננו אומן. גם בצאתו לא יהיה אומן. הוא יחזור אל המקום ממנו בא - עשיר יותר בידע, מורשם עמוקות מהחויה, אך שינוי אמיתי כתוצאה מביקור כזה - לא נעשה.[5]

פעמים רבות בחייו עומד האדם מול ה'פתח'. יכול הוא להתחיל מחדש, לפרוץ לחיים אחרים. אם אכן חפץ חיים הוא, אם רוצה הוא לקבל פני שכינה, אל לו לעצור במבואה. אל לו להכנס פנימה כמבקר במוזיאון. אם יעשה כן, הוא אמנם יתקדם, אך כל ההתקדמות תהיה בתוך מסגרת החיים הישנה - השינוי המהותי לא באמת יעשה.

המיחל לשינוי אמיתי, לתשובה, יסגור את הדלת הראשונה מאחרי גבו, יפתח את זו השניה, ויפתחו לו שערי עולם הבא.



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] משלי ח, לד.

[2] דברים רבה פרשה ז אות ב.

[3] המשך המדרש שם.

[4] הסיפור מופיע בגמ' עבודה זרה יז.

[5] משל נוסף לעניין, שאפשר שהוא גם הנמשל הוא הפלאפון. בכל מקום שאדם הולך, ניתן להשיגו, בכל אשר ימצא, ישאר קשור למציאות שסביבו - פלאפון לו בכיסו. מגיע הוא למעמדים קדושים ומרוממים כחופה וקידושין, אך הוא לא לגמרי בפנים. נכנס אל תוך בית הכנסת, או לבית המדרש; לשוח עם האלקים או לעסוק בתורה, אך לא נכנס כניסה מליאה. ממוקם הוא נפשית ורוחנית במבואה, קשור כל העת אל העולם שבחוץ. והקב"ה אמר, "אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת, אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת".


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2806

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer