icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת כי-תבא התשס"ה, שיחת ליל שבת*

חוליה בשרשרת

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך.[1]

והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.[2]

התורה מציגה תמונה חדה ובהירה, שלפיה העשיה הרוחנית של האדם משפיעה על המציאות הטבעית, לטוב ולמוטב. עשיית הטוב גורמת להשפעת ברכה בעולם, בעוד שעשיית רע, חלילה, מביאה קללה.

שכר ועונש בעולם הזה

ניתן להבין פרשה זו כפרשה המדברת על "שכר ועונש". יש כאן מעין אמירה לאדם ש"משתלם לו" לסור מן הרע ולבחור בטוב, בכך יבורך ולא יקולל חלילה.

אולם ניתן לראות פרשה זו כמציגה "תמונה נכונה של העולם"; העולם מתנהל בצורה כזו, שיש קשר בין עשייתו הרוחנית של האדם לבין המצב הגשמי שבעולם, טוב או רע.

הדברים קשורים לתשובת הרמב"ן לשאלה, מדוע לא מוזכר בתורה השכר שבעולם הבא. הרמב"ן מבאר[3], ששכר העולם הבא אינו מוזכר מחמת היותו דבר שאין בו חידוש; פשוט וברור הוא שלעשיות רוחניות של האדם תהיינה השפעות רוחניות, שכר רוחני בעולם הבא. פשוט הוא, שנשמה, בעשותה טוב, מזדככת, וממילא זוכה לשכר רוחני בעולם הבא. החידוש הגדול הוא, שהעשיות הרוחניות משפיעות על המציאות הטבעית והגשמית - יש "שכר ועונש" גם בעולם הזה.

אחריות ופענוח

חידוש זה של התורה, אודות הקשר שבין הרוח לבין החומר, בין העשיות הרוחניות למציאות הגשמית, מצביע על שתי נקודות:

האחת, תחושת האחריות שחש האדם לאור חידושה של התורה. האדם מבין שכל מעשה שהוא עושה, יש לו משמעות ביחס למצבה של המציאות הטבעית והגשמית; טוב מביא לברכה, ורע - חלילה - מביא לקללה.

הנקודה השניה היא מהכיוון ההפוך - לאור הקשר הנזכר לעיל שבין הרוח לחומר, מקבלת המציאות הטבעית והגשמית משמעות אדירה; יש לה פענוח, והיא אינה סתמית ועיוורת - האירועים שמתרחשים במציאות הגשמית, מוּנָעים מכח 'גלגלי שיניים' שמובילים אליהם, מכח העולם הרוחני. כשיתבונן האדם ויראה רע במציאות, הוא יוכל להקיש כלפי העולם הרוחני; הוא יבין שיש כעת בעולם הרוחני בעיות שמצריכות שיפור ותיקון, תשובה. מאידך, כאשר האירועים המתרחשים במציאות הם טובים, ויש ברכה בעולם - סימן הוא שהעולם הרוחני נמצא במצב טוב, תקין.

צדיק ורע לו

אולם כשם שפרשית הברכות והקללות נותנת פשר למציאות, כך גם עלולה היא להעמיד את האדם בעמדת חוסר אונים. האדם מתבונן לעיתים במציאות הטבעית ולא מזהה את הקשר הנזכר לעיל, אלא להיפך - ישנן מציאויות של צדיק ורע לו או רשע וטוב לו; חוסר התאמה בין עולם החומר לעולם הרוח.

אם לא היתה התורה מלמדת כי קיים קישור בין עולם הרוח לעולם החומר, לא היו מתעוררות קושיות. האדם היה מבין שהטבע הוא סתמי ועיוור, ומצבו הטבעי של האדם בעולם הזה אינו תלוי בעמדתו הרוחנית; ממילא אין מקום לתמוה על תופעה כזו של "צדיק ורע לו" או של "רשע וטוב לו". אולם לאחר שחידשה התורה כי קיים קשר כזה, כאשר האדם לא מזהה אותו במציאות הוא מתעורר לתמוה ולשאול עליו,  שכן מתוודע הוא לאי קיומו.

תופעה שכזו מערערת גם את האחריות המוטלת על האדם לעשות טוב. אם קודם חש האדם מחויבות ואחריות לעשות טוב, על מנת להביא ברכה לעולם, כאשר הוא רואה כי "צדיק ורע לו", הוא כבר לא יודע מה בדיוק עליו לעשות; לצדיק - רע, לרשע - טוב; שמא עליו לבחור ברע? סוף סוף לימדתנו התורה כי יש פשר למציאות הטבעית, וזו מורה כעת כי הטוב מגיע לבוחר ברע, והרע לבוחר בטוב. האין זה אומר ממילא, כי הבחירה ברע היא האמיתית והנכונה; שהיא בעצם הבחירה בטוב?!

מן האמור עולה, כי חידוש התורה על דבר הקשר שבין הרוח והחומר, כשם שהוא מברר ונותן פשר למציאות, כך גם הוא מבלבל ומעורר תהיות, כאשר אין הקשר נראה לעין, כי אם היפוכו.

מקרא ביכורים

פרשית מקרא ביכורים מאירה באור אחר את הדברים.

במצות ביכורים נדרש האדם להביא את ראשית פרי אדמתו, ולהניפה לפני ה'. רש"י בפרשה מזכיר כי עניינה של מצוה זו הוא לבטא "שאינך כפוי טובה"[4]. מתוך ההכרה שכל מה שזוכה בו האדם מגיע לו מן הקדוש ברוך הוא, מניף האדם את ראשית גידוליו כלפי ה' אלוקיו.

אולם מלבד 'הנפת הביכורים' נדרש האדם גם לקרא 'מקרא ביכורים'; מקרא הביכורים עוסק בכל התהליך שעבר עם ישראל מאז יציאת מצרים -

ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה. ונצעק אל ה' אלקי אבתינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים. ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש.[5]

לכאורה לא ברור לשם מה נדרש האדם לשטוח את כל הסיפור הזה בהביאו את הביכורים[6] - כל שרוצה האדם הוא להודות לאלקיו על הטוב שנתן לו, להורות שהוא מכיר בכך ש"הכל נהיה בדברו", לברך לפניו ולהודות שהוא "בורא פרי האדמה"; אולם מה שנדרש הוא לעשות, זה לדבר על כל התהליך שעובר על עם ישראל מיציאת מצרים ועד הביאה לארץ - וכאמור לא ברור - על מה ולמה?!

לא בצדקתך

נראה כי פרשת מקרא ביכורים מלמדת עקרון חשוב. האדם, בהביאו את הביכורים, רוצה להודות לה' על הטובה שעשה עימו. יתירה מזו - לאור פרשת התוכחה עולה, כי האדם בהביאו את הביכורים לא רק מודה לה' על הטוב, כי אם גם חש תחושה נעימה על כך שמצבו הרוחני הוא טוב; הרי לימדתנו התורה, שקיים קשר בין החומר והרוח, ואם זכה האדם לטוב, סימן הוא שמצבו מבחינה רוחנית הוא טוב. על הפסוק "אשירה לה' כי גמל עלי" כותב הרב[7], כי כאשר זוכה האדם לישועת ה' הוא מתחיל לשיר, ובשירתו הוא מתמלא בתחושה של "כי גמל עלי"; הוא חש שישועתו היא גמול למצבו הרוחני; הטובה והישועה מגיעים לו כיון שבעשייתו הרוחנית הוא עושה טוב.

הדרישה לקרוא את מקרא הביכורים מעמידה את האדם על דיוקם של דברים. האדם עומד ושוטח את התהליך שעובר בכללות על עם ישראל, מיציאת מצרים ועד אחרית הימים. בכך "אומרים" לאדם שלא יטעה ולא יתבלבל. האדם תולה את הברכה בה זכה בעשייתו הרוחנית הטובה, ואומרים לו - שלא יחשוב שזכה בטובה בזכות עצמו. הטובה הגיעה לו כחלק מתהליך אדיר שעובר על עם ישראל בכללו; כחלק מאותו תהליך העובר על ישראל ככלל, זוכה גם הוא בטובה, בגידולים בשדהו.

אלמלא פרשית התוכחה ניתן היה לומר, שפרשת מקרא ביכורים מלמדת שאין לתלות הצלחות וטובות באדם עצמו ובעשיותיו הרוחניות. הטובה לא קשורה לאדם כלל, אלא בחשבון האלוקי הגדול, שמוביל את התהליכים בעולם. אדם שמקבל טובה, אין זה מפני שהקדוש ברוך הוא רצה להתייחס אליו; האדם הוא בכלל לא הנושא כאן. הוא בסך הכל איזשהו בורג קטנטן בחוליה ארוכה, והטובה שאמורה להופיע באופן כללי עוברת דרכו - אולם אין כל משמעות למעשיו הוא.

עקרון זה עולה גם מפשט הפסוקים בפרשת עקב -

לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב  [8]

התורה מדגישה כי אין ירושת ישראל את הארץ מיד שבעת העממים נובעת מצדקתם של ישראל וממעשיהם הטובים, אלא יש כאן חשבון אלוקי רחב יותר; ישראל יורשים את הארץ מכח ההבטחה לאבות ובעקבות רשעתם של שבעת העממים, ולא בצדקתם של ישראל או ביושר לבבם.

חוליה בשרשרת

אולם כאן מקומה של פרשית התוכחה, שמשלימה את התמונה; פרשית מקרא ביכורים ופרשית התוכחה, יוצרות יחד את התמונה השלמה.

האדם צריך לחוש באחריות הכבדה שמוטלת עליו; עשיותיו משפיעות על המציאות הטבעית, שכן קיים קשר בין עולם הרוח לעולם החומר. אולם פרשת מקרא ביכורים לימדה, שעליו להכיר בכך שלא הכל מתמצה בעשיותיו הרוחניות; כמו שלו יש השפעה, כך גם לאחרים יש השפעה. הוא בורג משמעותי מאד שבכוחו להשפיע, אולם כמוהו ישנם ברגים רבים ונוספים, שיכולת השפעתם זהה ליכולת השפעתו. אין עובדה זו מקהה את יכולת השפעתו; ההתבוננות הרחבה לא מקהה את העוצמה שבכל פרט ופרט; בדומה ל'בחירות לראשות הממשלה' שלמרות שיש קולות רבים שמשפיעים ומושכים לכיוונים שונים, זה לא מקהה את ההכרה הברורה ש"כל קול משפיע".

כך הוא בנוגע ליחס בין אנשים שונים בני אותו דור, וכן הוא בנוגע ליחס בין הדורות. אמנם כל דור משפיע ומקדם בעשייתו הרוחנית, אלא שהוא מגיע על גבי קודמיו, וכרקע והכנה לדורות הבאים, משלימיו. לעיתים, הטובה או הרעה (חלילה) לה זוכה הדור, אינה קשורה כלל וכלל לעשייתו הרוחנית, כי אם לעשיות של הדורות שקדמו לו, או לפגמים רוחניים של שאר בני דורו. אולם אין זה מחליש את תחושת האחריות שאמור הדור לחוות, שכן עשייתו הרוחנית היא משמעותית ביותר; גם אם לא ביחס לדורו הוא, אז ביחס לדורות הבאים; עשייתו הרוחנית יכולה לזרוע את הזרעים שיובילו להצלחה שתופיע רק בעתיד.

האדם יכול להתבונן במציאות הטבעית, שיש לה פשר, ולאורה, ללמוד מה מצבו הרוחני שלו ושל הדור כולו. אולם אין הדברים אחד לאחד; על הדור הנוכחי להתמלא בצניעות המחויבת ביחס לשרשרת הדורות הארוכה, ומתוך כך לפעול כחוליה משמעותית בשרשרת הדורות הנצחית.

 


 

* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים פרק כ"ח פסוקים א' - ב'.

[2] שם פסוק ט"ו.

[3] שמות פרק ו' פסוק ב'; ויקרא פרק כ"ו פסוק י"ב.

[4] דברים פרק כ"ו פסוק ג'.

[5] שם פרק כ"ו פסוקים ה' - ט'.

[6] בדרך כלל התימה היא הפוכה; מדוע הפסוקים מובאים בסדר ההגדה של פסח. אולם נראה שדוקא דבר זה הוא פשוט וברור - בפסוקים אלו מתוארת יציאת מצרים וההגעה לארץ, ולכן נקראים הם בליל הסדר. מה שלא ברור לכאורה הוא מקומו של ה'סיפור' הזה במקרא הביכורים.

[7] עולת ראיה, ח"א עמ' רכ.

[8] דברים פרק ט', פסוק ה'.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3097

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer