icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת ניצבים התשס"א, שיחת ליל שבת*

הכל הולך אחר החיתום

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ידוד אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום.[1]

שתי בריתות

פרשת ניצבים פותחת במעמד כריתת ברית מחודשת. דומה הדבר לברית הראשונה שהתקיימה למרגלות הר סיני, בקבלת התורה. אולם ישנו הבדל יסודי בין הברית כאן לברית ההיא: במעמד הר סיני עומד עם-ישראל כחטיבה אחת שלימה. שם מתבצעת סופה של ההפרשה מבין הגויים. יחודו של על ישראל בהיותו העם הנבחר לקבלת התורה. ויחן - ישנה התייצבות למרגלות הר סיני, עומדים כאיש אחד בלב אחד, כעם סגולה; ממלכת כהנים וגוי קדוש. תורף הענין הוא עצם ההופעה האלוקית האחדותית.

בפרשתנו לעומת זאת, ישנה התיצבות אחרת. התורה מתייחסת באופן מפורט לכל קבוצה בעם: ראשיכם, שבטיכם וכו'. ואכן יש לומר כי העיקר בברית הזאת הוא בעצם ההתפרטות. דגש ניתן על הראִיה כיצד מסתעפת ומתפרטת אותה מהות כללית-אחדותית שנוצרה במעמד ר סיני, לכל רבדי המציאות, לשלל הכוחות והגוונים המתבטאים בכוחות השונים באומה.[2]

כל הכוחות

הפרוט הרב המופיע בפסוקים בא לבטא כי יש צורך בכל הגוונים, בכל הכוחות היחודיים: יש צורך ב"זקנכם" - רוח זִקנה, "טפכם" - כֹחות צעירים ואפילו "גרך" - כֹחות הבאים מבחוץ. כל הכחות נצרכים לבנין ההופעה המלאה. אולם לא די בזה. כנסת ישראל איננה רק שלל הגוונים המופיעים כעת - "...ואת אשר איננו פה עמנו היום" - גם הכוחות שעוד עתידים להופיע עד סוף כל הדורות, גם הם חלק מהמִרקם העצום, העשיר והמגוון המרכיב את המארג האדיר של כנסת ישראל.

מ"ויחן" ל"אתם נצבים"

ישנו יתרון עצום למעמד זה על-פני מעמד הר סיני. שם, מתחת להר, היתה הופעה אחת, אחדותית ובעלת עוצמה, אולם מטשטשת היא את היחודיות של כל אחד ואחד. דבר זה היה נצרך לשעתו, כיוון שעצם המעמד היה על-מנת להפוך את ישראל לאומה אחת ויחידה המביאה את דבר ה' לעולם.

אולם, יש צורך לצאת למסע ארוך, מהר סיני, מאותה הופעה כללית, אל עבר מעמד הברית השניה. יש צורך להתפרט על מנת שכל שלל הגוונים יבואו לידי ביטוי, כך, ורק כך, תתגלה ההופעה האלוקית במלוא הדרה.

אולם, אליה וקוץ בה. עצם התהליך הזה פותח פתח לנפילות שבדרך. ככל שמתפרטים ומתרחקים מהשֹרש האחדותי, כך יש סבירות גבוהה יותר שההתרחקות תהיה גדולה מדי. יש חשש שהצד הפרטי-יחודי יטשטש את הקשר לנקודת המוצא, להר סיני. לאור זאת, ברור מדוע דווקא בפרשתנו - המתייחסת להופעה המפורטת - אנו נפגשים עם מי שפנה לבבו מעם ה'. סטיה זו, עלולה להופיע בפרטים - "פן יש בכם איש או אישה", ולעיתים אף בקבוצות מתבדלות "או משפחה או שבט". כל-כך התגדרו בייחודם עד אשר "לבבו פונה היום מעם ה' אלקנו... פן יש בכם שֹרש פֹרה רֹאש ולענה". ההתרכזות במעמד הפרטי-ייחודי כאשר מאבדת היא את איזונה, את השתייכותה למארג הכללי, או אז הופכת היא לרועץ, וכוחות אלו הולכים ונידחים מעל ה'.

להשיב הכל

לאור האמור, ברור מדוע דווקא בפרשתנו מופיע ענין התשובה.

ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ידוד אלהיך שמה.[3]

ענינה של התשובה הוא לשוב, לשוב ולהשיב את כל הכוחות, אפילו הנידחים ביותר, חזרה אל נקודת השֹרש. לכנס את התפצלות כל הפרטים, גם אלו שהפליגו יתר על המידה וקבעו לעצמם מקום נבדל, לנקודת הראשית, הכללית, המאחדת.

הכל הולך אחר החיתום

בעבר[4] הסברנו את גדלותה של נקודת הראשית, כֹח הפריצה המאפשר לחולל שינויים. אולם, יש בו חסרון מסויים; סוף-סוף, זהו כֹח היולי, ראשוני. יש צורך לעשות עוד עבודה רבה על-מנת להוציא לפֹעל את אותם יסודות שנחשפו בפריצה הראשונית. באמת, אנו יודעים כי "הכל הולך אחר החיתום".[5] רק בחיתום, מגיעים עם שלל הגוונים, לאחר שכל כֹח גילה והבליט את ייחודו. רק בחיתום נחשף העושר הרב, האין-סופי של ההופעה האלוקית. ובנקודה זאת יש להשיב אל השֹרש את כל הכוחות, אף את אלו שנידחו. לא מדובר על שיבה בדיוק לאותו מצב שהיה טרם התהליך, מדובר על כינוס של הופעה משוכללת שכבר יצאה לפֹעל ברֹב הדר ופאר, בשלל גוונים!

תחל שנה וברכותיה

מצויים אנו ימים ספורים לפני ראש השנה. יודעים אנו ומרגישים היטב את עניינה של נקודת הראשית. כולנו מייחלים לפתוח דף חדש, במיוחד נוכח המאורעות שחווינו בשנה החולפת. כל-כך חזקה אצלנו הכמיהה לפתוח משהו חדש, עד שהשנה הזאת נראית בעיננו מיותרת, שכל מה שאפשר להפטיר לעברה הוא ש"תכלה שנה וקללותיה".

אך חס וחלילה לומר כך! עלינו להכיר בכך כי השנה האחרונה לא חלפה לחינם, אין הקב"ה עושה דבר לריק! יש לעשות עבודה קשה, להתבונן על כל מה שארע לנו - הן במישור הפרטי והן במישור הכללי - ולאגור ולקבץ את אותם כוחות שהופיעו.

יש להכיר כי הכל הולך החיתום ולפיכך יש צורך בעמל של עבודת החיתום. לאחד שוב את הכל לנקודת השֹרש, לשוב ולהשיב את הכל אתנו. מתוך עבודה כזאת נזכה, בעז"ה, שתחל שנה וברכותיה!

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים כ"ט, ט'-י"ד.

[2] ענין הערבות ההדדית בעם-ישראל, המופיעה בברית זו, קשור לעובדה שמתייחסים כאן לפרטים השונים בעם, ודוקא משום כך, עולה יסוד הערבות שביניהם. ואכמ"ל.

[3] דברים ל', א'-ב'.

[4] שיחת ערב שבת כי-תבא התשס"א.

[5] ברכות יב' ע"א


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3642

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer