icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת ניצבים התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

בפיך ובלבבך

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.[1]

רש"י: שאילו היתה בשמים היה צריך לעלות אליה וללומדה.

 

רש"י מדבר על אפשרות שאיננה תאורטית; עצם העובדה שמשה נאלץ להרגיע את בני-ישראל החוששים ועצם העובדה שרש"י מעלה אופציה שהדבר באמת נמצא בשמים מראות שישנה הוא-אמינא משמעותית וחזקה שהתורה באמת נמצאת בשמים ומעבר לים, ושבכדי להגיע אליה צריך מישהו שיעלה אל השמים או יעבור את הים.

שמים וארץ

השפת אמת כותב:

יש ב' דרכים להשגת התורה, או על ידי התקדשות וטהרה רבה, לעלות מעלות רבות לבחינת משה רבינו עליו השלום איש האלוקים, או על ידי התגברות על היצר הרע בעולם הזה, ומצד זכות זה יכולים גם כן להשיג התורה, וזה נקרא מעבר לים.[2]

השפת אמת מדבר על שני סוגי עבודות:

האחת, ניתוק מהסובב, מהמציאות הארצית, ועליה תוך התקדשות למדרגות שמימיות.

התורה ניתנה מן השמים ובשֹרשה היא שייכת לשם, ולאידאות עליונות, ובכדי להשיגה יש צורך להתנתק מהמציאות.

הגמרא[3] מספרת, שכשעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה "חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו... תנה הודך על השמים". בטענתם של המלאכים יש מן האמת, התורה באמת שייכת לעולמות עליונים ומשם היא לקוחה, ואנו, בסך הכל בשר ודם, ולנו נראה, ובצדק, שעל מנת להשיגה עלינו להתנתק מהמציאות הנמוכה הסובבת אותנו. דרישה זאת היא אומנם לא בלתי אפשרית, שהרי עם ישראל הוכיח במעמד הר סיני שהדבר ניתן לביצוע, אך היא בהחלט קשה מאוד לביצוע, ועם ישראל אולי חושש ממנה.

על כן משה מסביר ומרגיע- "לא בשמים היא".

סוג העבודה השני, נראה הפוך מהסוג הראשון. עניינה של התורה הוא להדריך את האדם בכל צעד ושעל שהוא עושה - לכן עוסקת היא בכל פרטי המציאות.

כדי לבצע את כל אשר צוותה אותו התורה, נדרש האדם להגיע אל כל מיני מקומות רחוקים ונדחים שקיימים במציאות. לעיתים נדרש האדם לעבור אל מעבר לים, ללכת בכל מיני דרכים צדדיות ובכל מיני מבואות צרים וקטנים. נדרש הוא לטפל לא רק בכל הפינות שהיצר מגיע אליהם, אלא אפילו בפינות שנראות חסרות משמעות, פינות שאפילו לא ידע עליהם ובוודאי שלא חשב להתעסק איתן. דרישה זו, גם היא קשה מאוד לביצוע, ולולי דבריו של משה אולי אף הייתה נראית בלתי אפשרית, ועם ישראל חושש; בשביל מה ללכת כל כך רחוק? מה הענין בכל זה? האם זהו השגב של התורה? האם לזה צפינו מאותה תורה שבשמים היא? על כן משה מסביר ומעודד- "לא מעבר לים היא".

ברכות התורה

השפת אמת[4] מביא שאותם שני סוגי עבודות באים לידי ביטוי בברכות התורה:

הברכה הראשונה, שמברך האדם לפניה, מבטאת את מקורה של התורה, כבאה ומופיעה מעולם עליון, כמשהו שמימי, שבשביל לעסוק בו ולהתחבר אליו, על האדם להתנתק מהמציאות.

אך ישנה משימה נוספת, שמקומה לאחר קבלת התורה, והיא- ישומם של אותם דברים אלוקיים בכל פינות המציאות ואפילו בנידחות ביותר. לכן באה הברכה שלאחריה, להשאיר באדם את אותה קדושה שספג מעיסוקו בתורה כדי שיוכל לתקן בעזרתה את כל אותן פינות.

 

את שני סוגי העבודה הללו, אפשר למצוא גם בבני האדם: ישנו אדם שמתוך ההתחברות שלו לתורה מוצא את עצמו קשור יותר לצדדים המעשיים שלה, ולפיכך בוחר להקדיש את חייו לעשיה, ליישום התורה. וישנו אדם שמתקשר יותר לצדדים הרוחניים של התורה - לכן משקיע את כל כוחו ומרצו בעיסוק ברוח ובהתנתקות מהצדדים הנמוכים של העולם הזה.

חשש אמיתי

עם ישראל לא טעה והחששות שלו הם מוצדקים; התורה היא באמת דבר שמימי שבשביל להתקשר אליו ולהשיג אותו, יש צורך להתרומם מהמציאות. מצד שני, היא באמת דורשת חדירה וטיפול בכל פרט ופרט במציאות. והשאלה שעולה, מתבקשת - מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו?! ומי יעבור לנו אל עבר הים?! הקושי הוא אדיר! האדם נדרש להיתלש מהארציות מחד, ומאידך, להיתלש מהשמימיות ולהתעסק בכל הצדדים הנמוכים של המציאות! עם החששות האלה משה מנסה להתמודד.

האדם - עולם קטן

לאור האמור לעיל, יש להבין שמשה אינו בא לשלול את שייכות התורה לשמים ולמרחבי הארץ. היפך הדברים! משה בדבריו מסביר לעם שאומנם נכון הדבר, התורה היא בשמים והיא גם מעבר לים, אך השמים והארץ הם לא כל כך רחוקים.

אדם ששקוע בעצמו, גם תביעה להגיע למקומות שבהישג ידו תראה לו קשה ואולי אף בלתי אפשרית. אך אדם שמבין שהוא בעצמו מגלם בתוכו עולם קטן, שבתוכו טבועים גם כוחות שמימיים וגם כוחות ארציים, מבין בהכרח שבכוחו להגיע אל כל מקום בעולם; יכול הוא לטפס לשמי שמיא ועם זאת להתעסק עם כל הפינות הנמוכות שבמציאות. שייך הוא גם לשמים וגם לארץ. ואם כך הם הדברים, הרי שהיכולת להשיג את התורה וליישמה, לא נמצאת מעבר לאדם, אלא בפיו ובלבבו לעשותה!

האדם מורכב משלושה רבדים: מחשבה, דיבור ועשיה, וכנגדם מצינו בפסוק - 'בפיך ובלבבך לעשותו'. האדם שוזר בתוכו את כל העולמות, החל בעליונים והרוחניים ביותר וכלה בנמוכים והארציים ביותר, ובזכות יחודו, בכוחו להתקשר אל התורה שלקוחה מעולמות עליונים, ודורשת תיקון ועשייה בעולמות הנמוכים ביותר.

אם נצליח להבין את העובדה שאנו מגלמים בתוכינו גם עולמות עליונים וגם עולמות נמוכים, נצליח בעזרת ה' לחבר שמים וארץ ולהאיר גם את הפינות הכי נידחות במציאות באור של קדושה!

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים ל', יא'-יד'.

[2] פרשת נצבים, שנת תרל"ו, ד"ה "כי המצוה".

[3] שבת פח:

[4]  שם.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2267

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer