icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת נצבים-וילך התשס"ב, שיחת ליל שבת*

הנסתרֹת לה' אלקינו

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל...לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום...[1]

הנסתרת לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.[2]

ערבוּת על הנגלות

הקשרו ומשמעותו של פסוק זה, המסיים את חלקה הראשון של הברית לא כל כך ברורים.

רש"י מפרש -

הנסתרת לה' אלקינו - ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר, פן יש בכם איש וגו' ואחר כך - וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין יודע טמונותיו של חבירו!

אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם, יענשו הרבים.

ומוסיף -

נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה.

הברית בערבות מואב, ברית הערבוּת, עלולה להעלות חששות בליבותיהם של ישראל, שכן, מחייבת היא עונשים לכלל על עבירות הפרט, ואם כן, יענש הציבור על דברים שאינו יכול להלחם בהם - טמונות ליבו והרהוריו הרעים של היחיד.

לכך נאמר בסוף הברית, שעל הנסתרות לא יענוש ה' את הרבים. רק על הנגלות, שביד הרבים לבערם, אם לא יבערום, יענשו. ולא עוד, אלא שאפילו על הנגלות לא יענשו עד לאחר מעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל.

אם כן, הפסוק בא להקל מחומרת הברית.

ערבוּת על הנסתרות

הרשב"ם מפרש באופן אחר -

הנסתרות לה' אלקינו - כבר פירשתיו אצל הארורים, על הנסתרות היו הברכות והקללות, שאין הדבר ליענש ביד בי"ד, אלא ביד הקב"ה.

כלומר, הברית בערבות מואב והעונש על המעבר עליה, מתייחסים רק לנסתרות, רק לדברים הנמצאים בטמונות ליבו של האדם - רק לשרש פורה ראש ולענה שאיננו גלוי. בנגלות, יכול וצריך בי"ד לטפל ואין צורך בענישה מיד ה'.

אם כן, רש"י מבין שהקללות שבברית הן על הנגלות. לנסתרות לא מתייחסת הברית. ואילו הרשב"ם מבין שקללות הברית מוסבות על הנסתרות, לא על הנגלות.

חשבונות עלומים

הנצי"ב מבאר את הפסוק באופן שונה משניהם -

הנסתרת לה' אלקינו - לא משום עבודה זרה לבדו בא כל זה...אלא יש בזה סתרי כוונות הנוגע לתכלית המכוון ממנו יתברך.

אומנם, החשבון הריאלי הגלוי, נכון; הנפילה בעבודה זרה אכן גוררת אחריה ענשים וקללות, וממילא אדם הרואה ארץ מוכה וחולה, אל יתהה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, שחורי האף הגדול הזה, הוא על אשר עזבו אנשי הארץ ההיא את ברית ה' וילכו ויעבדו אלהים אחרים. ואולם, מעבר לחשבון הריאלי ישנם עוד חשבונות; חשבונות נסתרים, נעלמים מן האדם, חשבונות שלא נתפסים בשכלו ובהגיונו. החשבון הריאלי הוא נכון ואף חשוב לעשותו, אך אין הוא מציג את התמונה המלאה, ישנם נסתרות לה' אלקינו.

בעוד שרש"י והרשב"ם פרשו שהפסוק מצמצם את סוגי העברות אליהם מתייחסת הברית, הנצי"ב מבין שהפסוק בא לתת להסבר הריאלי שנותנים פסוקי הברית את מקומו הנכון. בא הוא לבאר שהתמונה השלימה והמלאה כוללת גם חשבונות נסתרים ועלומים מהאדם.

התעוררות לתשובה

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו...[3]

לפי רש"י והרשב"ם ההתעוררות לתשובה בעקבות בואן של הברכות והקללות, מובנת. החשבון הוא פשוט וברור - הסיבה לחורי האף הגדול ולהבאת הקללות היא החטא, עזיבת ה'. ממילא על מנת להסיר את הקללות ולהתברך, יש לעזוב את החטא ולשוב אל ה'.

אך לפי הנצי"ב, בואן של הקללות לא בהכרח יעזור לתשובה, שכן, האדם יודע שהחשבון הריאלי והגלוי איננו מהווה את התמונה השלימה, יודע הוא שישנם חשבונות נסתרים שהוא איננו מבין, ממילא, אין לו וודאות שהקללות התוכפות ובאות, תוצאה של חטא הם, וכיצד זה יתעורר לשוב בתשובה?

תשובה מתבקשת

נראה, שדווקא לפירוש הנצי"ב, מובן כיצד יתעורר האדם לתשובה.

פסוקי הברית המתארים את החטא, ואת ההדרדרות הבאה בעקבותיו, מובילים למבוי סתום. החטא, גורר אחריו נפילה שאין אחריה תקומה, הן בחטאיו של הפרט - "ומחה ה' את שמו מתחת השמים" והן בחטאים של שבט ואומה - "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה". זהו תהליך של מחלה סופנית, מרגע שאדם או עם חוטאים, מתחיל מהלך של ענישה שסופו בכליון, השלכה.

החשבון הריאלי, הגלוי, בו עוסקים פסוקי הברית, לא מאפשר חזרה בתשובה - מי שחטא יענש; ימחה או ינתש ויושלך. החטא מוביל לשוקת שבורה ממנה אין דרך חזרה - 'אחליפם באומה אחרת'.

רק בזכות "הנסתרות לה' אלקינו", רק העובדה שהשי"ת מוביל את העולם במהלכים נוספים - מהלכים כלליים, רחבים, ומשמעותיים בהרבה מזה הריאלי והגלוי של 'חטא ועונש', היא שמאפשרת לאדם להבין שהנפילה איננה מחלה סופנית, שהקללות אינן מביאות למבוי סתום, שיש דרך חזרה. בזכות הידיעה שיש נסתרות, שישנם מהלכים שאינם נתפסים בשכלו של האדם, התשובה לא דיה שמתאפשרת, אלא הופכת למתבקשת והכרחית.

על השאלה - "על מה עשה ככה לארץ הזאת", עונים הגויים – על אשר עזבו את ברית ה', לכן - "וישלכם אל ארץ אחרת". תשובה זו, טובה לגויים, אך איננה טובה לנו. אנו חייבים לחיות בהכרה שונה, לדעת שמעבר לחשבון הריאלי, שהוא נכון, חשוב ומעורר, ישנם חשבונות גדולים הרבה יותר, רחבים הרבה יותר ומשמעותיים הרבה יותר. חשבונות נסתרים ועלומים, בלתי נתפסים בשכלו של האדם, שבזכותם, התשובה היא דבר אפשרי ואף מתבקש. בזכותם מתאפשרת שיבה של אלו שהיה נראה בחשבון הפשוט שכבר נידחים הם, שכבר מושלכים ונתושים הם -

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה... והשבת אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה.

אם הודח האדם כיצד יתכן שישוב? אכן, התשובה איננה דבר ריאלי והגיוני. רק הנסתרות, הבלתי מובנות והבלתי נתפסות, הם שמאפשרות אותה.

תשובה מאהבה

בתיאור התשובה מובא -

ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.[4]

האהבה היא רגש שקשה להרגיש כלפי משהו כל-כך עלום, מופשט ובלתי נתפס כה' יתברך. בדרך כלל, חש האדם אהבה כלפי דברים ממשיים, מוחשיים, כלפי דברים נתפסים. כיצד אם כן תתאפשר אהבה כלפי ה' יתעלה?

נראה, ש"הנסתרות", הן שמאפשרות את אותה האהבה. אדם המקבל יד מושטת, התייחסות, ותחושה של השתייכות במקומות בהם השכל וההגיון אומרים שלא מגיע לו כלום, בזמנים שהוא אמור להיות מושלך ונידח, מרגיש את החום והאהבה שיש כלפיו עשרות מונים. מבין הוא עד כמה עצום הקשר בינו ובין אלקיו. ממילא, מתמלא הוא בהאהבה, שבהסתכלות כזו, לא דיה שהיא מתאפשרת, אלא אף מתבקשת. 

 

כשאדם מתחתן ובונה את ביתו, נדרש הוא להתיישב בדעתו, "להתקרקע". הולך הוא לעסוק בעולם גלוי, ועליו להיות ריאלי ומחושב. אך עליו להבין שעם חשיבותם ונכונותם של החשבונות הריאלים, ישנו מהלך משמעותי, רחב וכללי הרבה יותר. עליו לפתוח פתח גדול ל"נסתרות", לרוח גדולה ואדירה, לשכינה שתשרה בביתו.

כך גם כל אדם ואדם, בבנותו לו "בית", חייב הוא להכיר ולדעת שמעבר לחשבונות ולמהלכים הגלויים, קיימים מהלכים נסתרים, כלליים יותר, ומשמעותיים יותר ומתוך כך יזכה לתשובה מאהבה.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים פרק כט פסוקים ט-יא.

[2] שם, פסוק כח.

[3] שם, פרק ל פסוקים א-ב.

[4] שם, פסוק ו.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2313

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer