icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת ניצבים-וילך התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

בצר לי אקרא ה'

ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא...[1]

אין הדבר תלוי אלא בי

הקב"ה מוסר למשה טרם מותו, כי לאחר מותו צפויה תקופה קשה מאד לעם ישראל. הדברים אף אינם מנוסחים כאפשרות, אלא כמציאות ידועה ובטוחה שכמעט ואין מנוס ממנה - "וקם העם הזה וזנה".

אפשר לשער, שהדברים כלל לא השתלבו בתוכנית הצפיות של העם ערב כניסתו המיוחלת לארץ המובטחת. הם וודאי ציפו לתקופה חדשה של בניין ופריחה. לאחר תקופת המדבר בה עברו נסיונות קשים, בה ייסר אותם הקב"ה כדי לצרפם ולהכינם לקראת הכניסה לארץ, עומדים הם על סף הכניסה מוצפים בחלומות של התחלה חדשה, של אפשרות לפתוח דף חדש. הדבר נכון בוודאי מבחינת הרווחה הכלכלית: מחיי המדבר הקשים מקווים ישראל לעבור לארץ זבת חלב ודבש. אך נראה שהצפיה היא עמוקה יותר. עם ישראל מצפה לפתיחתה של תקופה חדשה בחיי הרוח שלו, פתיחת דף חדש ונקי בקשר שלו עם הקב"ה. יחולים אלה מתעצמים כמובן לאור העובדה שהמקום אליו עומדים הם להכנס מיועד ומוכן להם; מסוגל ומותאם לתכונותיהם ולתפקידם - ארץ שעיני ה' אלקיך בה באופן תדיר.

באופן מפתיע, מציג משה את הכניסה לארץ כפתיחה של נפילה, הן מבחינה רוחנית: "וקם העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר הארץ ...", ובעקבות כך גם באופן  גשמי: "ומצאהו רעות רבות וצרות ...". המסר שמעביר משה הוא שהתקופה החדשה לא בהכרח נושאת בכנפיה בשורה של פריחה וחידוש, התיקון הוא לא תוצאה הכרחית של עצם הדף החדש שנפתח. לא שינוי התנאים לבדו - יהיה הוא עמוק ומהותי ככל שיהא - יביא את הצמיחה והישועה. על מנת שהדברים לא יתנהלו בעתיד בדרך בה התנהלו בעבר, על מנת שההתחלה החדשה על הפוטנציאל הטמון בה אכן תנוצל - נדרש האדם לעבוד, להשקיע ולעמול על בניית הבניין החדש.

באופן עמוק יותר ניתן לומר כי דוקא ההמצאות בנקודת הפתיחה טומנת בחובה סכנת נפילה. נושאת היא עמה תקוות גדולות ובטחון בצמיחה שוודאי תבוא, והם עצמם עלולים לשתק את האדם ולהשרות עליו אופטימיות שלא תובעת ממנו דבר. תחושות אלו, ערב הכניסה לתקופה חדשה, הן עצמן יגרמו שהתקופה החדשה תהיה פתח להדרדרות, לנפילה. על רקע תחושותיו אלה של האדם, זוהי מציאות כמעט הכרחית.

הדבר נכון וודאי גם כלפי החיים הפרטיים שלנו- השיפור לא יבוא ממילא עם השנה החדשה או עם שינוי התנאים מסביב. אדם לא יכול להשליך את כל כשלונותיו בזמן שעבר או בשנה שחלפה לה על הנסיבות הקשות, החברותא וכד'. אומנם יש בכך אמת מסויימת, אך האפשרות שתפתח תקופה של צמיחה ותיקון, מותנית בנכונות של האדם לעבוד, להצמיח ולתקן.

ממעמקים באה התשובה

הקב"ה מוסר למשה שצפויה נפילה לעם. הנפילה, היא שלב התופס מקום בפיתוח היכולת לשוב. הדברים פשוטים במובן של יראת העונש: אדם חווה את היסורים שהקב"ה מביא עליו ובעקבות הכאב הוא בוחן את דרכו. מבין הוא שהעונש בא עליו כיוון שלא הלך בדרך ה', וממילא הוא שב לשמוע בקולו. העונש גורם אם כן לאדם להבין כמה כאב כרוך בחטא.

אך יש בה משהו בנפילה - מעבר ליראת העונש - הקורא בקול עמוק יותר לאדם שישוב. אדם שנופל באופן רוחני, חדל מלהרגיש את קול ה' שבקרבו. תחושות רוחניות עדינות כבר לא מפעמות בו, והוא שקוע כולו בעומק החומריות. דווקא עכשיו, כשאין הוא מרגיש את קול ה' שבקרבו, הוא מתעורר להבין עד כמה חיוני הוא לו. דוקא כשמגיע הוא עד דכא, נזכר הוא בערגה בימים בהם היו חייו מלאי תוכן ומשמעות, בימים בהם הרגיש כי מפעם בקרבו משהו שהוא מעבר לקיום הגשמי. מתגעגע הוא לחיים מלאי העוצמות של הקִרבה לקב"ה, ובצר לו, ממעמקי החטא, קורא הוא לה'. דווקא מתוך הנמיכות והריקנות מתמלא האדם עוצמות של תשובה. אלה, מופיעות ממעמקים; התשובה נולדת מתוך ההריון הכואב של החטא והנפילה; "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם".

נמצאת למד, שתקופה חדשה אינה מהווה בהכרח פתח לשינוי חיובי, ולעיתים דוקא הנפילה וההתדרדרות מסוגלות לחולל מהפך של צמיחה חדשה, של תשובה.

מזדונות לזכויות

והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם...[2]

פסוק זה נראה כאחד ה'בשורות' הנוראות ביותר שבקללות. אנו מורגלים בכך ששכינה מלווה את ישראל גם בגלותם, ומצטערת עמם, ובוכה על צרתם. כאן נוכחים אנו לדעת כי מבחינה מסויימת הקב"ה שמח להעניש ולהכות את ישראל כשם ששמח הוא להשפיע עליהם ברכה. באותה מידה בה הוא שש להיטיב לנו ולהרבותנו, שש הוא להענישנו, להאבידנו ולהשמידנו בחוטאנו לו...

יש להבין שהנהגת הקב"ה בעולם היא הנהגת צדק, הנהגת אמת. כך כשהקב"ה מיטיב איתנו, וכך כשהוא מכה בנו. אם המציאות הגיעה למצב שסוג ההנהגה הנדרש הוא האבדה והשמדה, בזה כביכול הקב"ה חפץ, ובדרך זו הוא מתגלה בעולם באותו משוש בו הוא מתגלה כשהמציאות מאפשרת השפעת טובה וברכה.

הופעה מקבילה מוצאים אנו אצל האדם עצמו. עיתים יש והאדם נופל למצבים של ריחוק מהקב"ה, אל מעמקי החטא, ומגיע עד דכא ממש - רוחנית וגשמית. מתוך מצבים אלו מתעורר הוא לתשובה. התעוררות זו, אינה נובעת רק מכאב העונש, ולא רק מהגעגועים לקול ה' שאינו מפעם עוד בקרבו. קשורה היא ברובד נוסף.

האדם מתבונן בחטאו, ומתוודע לכוחות האדירים שהשקיע כשהלך בדרך החטא. מבין הוא כי לולא הנטיות המיוחדות שיש לו והכשרונות המיוחדים בהם התברך, לולא המאמצים האדירים אותם ביכולתו להשקיע - הוא לא היה מסוגל ליפול כה עמוק. מתוך ההתבוננות בחטא, נחשף האדם לכל אותם כוחות ועוצמות הקיימים בו. יש בכך משהו מחריד ומבייש, פתאום מגלה האדם לאן הוליך הוא את עצמו; אלו כחות אדירים השקיע והפעיל בחטא, אך בד בבד יש כאן פתח גדול לתשובה. המודעות העצמית לכחתיו ולכשרונותיו הגדולים, היא הנותנת לאדם תקווה שביכולתו לנתב עצמו לכיוונים חיוביים, להשיב עצמו - על כל כחותיו - אל ה'.

עבודה עם אופי כזה, מאפשרת לאדם להתרומם דווקא מתוך המעמקים, להתרומם מעלה מעלה, כשעומק הנפילה מקפיץ אותו גבוה עוד יותר. זוהי תשובה הבאה ממעמקים, המהפכת זדונות לזכויות.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים פרק לא, פסוקים טז-יח.

[2] דברים פרק כ"ח פסוק סג'.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2185

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer