icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת האזינו התשס"ד, 'שבת שובה', שיחת ליל שבת*

ישראל והבריאה

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.[1]

לקראת סיום נאומו הגדול של משה רבנו מופיעה שירת האזינו. לא לחינם מסיים משה את נאומו בשירה זו, המוזכרת כבר בפרשה שעברה. מועיד הוא לה תפקיד משמעותי בתולדותיו של עם ישראל. "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"[2]. השירה צריכה להיזכר לדורות כך שתוכל להוות "לעד בבני ישראל". השירה נפתחת בפנייה לשמיים ולארץ, פנייה שמוזכרת כבר בסוף הפרשה שעברה "ואעידה בם את השמים ואת הארץ"[3]. בעוד שכל נאומו של משה פונה אל עם ישראל, כאן הפנייה היא לשמיים ולארץ, מה פשר הדבר?

על תפקידם של השמים והארץ ביחס לברית שבשירה, נוכל ללמוד מן המדרשים השונים.

קלקלו ישראל

היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר: " ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם". קלקלו בעצמם, שנאמר: "סבבוני בכחש אפריים ובמרמה בית ישראל", העיד בהם שבט יהודה... קלקלו שבט יהודה... העיד בהם את הנביאים... קלקלו בנביאים... העיד בהם את השמים, שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ".[4]

אילו היו ישראל נוהגים כשורה, לא היה צורך לפנות אל השמים והארץ, אלא שהחשש, הוודאי כמעט, המתואר בפרשה שעברה "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ... ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו"[5]; החשש שתבוא תקופה שבה עם ישראל לא יקשיב יותר לשירה, דורש למצוא עדים יציבים ונאמנים שייתנו קיום לדו-השיח בין ה' ועמו, קיום לברית, גם כשישראל יתכחשו לה ויכפרו בה.

אולם נראה שהדברים קשים יותר מן האמור. השמים והארץ נקראים להיות עדים לברית מחמת שישראל כבר מקולקלים. אין כאן חשש רק לעתיד, כי אם תיאור  קשה וכואב של ההווה; משה מדבר ואיש מישראל אינו מקשיב לו, איש אינו מאזין לו. הוא נאלץ לפנות אל השמים ואל הארץ כיון שלא נמצא בישראל מי שיקשיב עוד לדבריו.

אמנם, קיים גם מימד של נחמה בפנייה אל השמים והארץ. משה אינו מגיב לחוסר ההקשבה בהשתתקות; הנאום אינו נקטע, אלא מוצא לו 'אזניים' אחרות. ניתן היה לחשוב שכאשר יפגמו ישראל בברית יתנתק הקשר בינם ובין הקב"ה, והדיבור אליהם ייפסק, אך לא זו התוצאה. גם בשלבים של קלקול ממשיך הדיבור של ה' אל ישראל, אלא שכאשר הם אינם קשובים לו, ישמעו אותו רק השמים והארץ. הנימים המקשרים את ישראל לה' לא ייפרמו לעולם; מיתרי הקול המידבר ימשיכו לרטוט גם כאשר התוכחה מגולה והאהבה מסותרת. מכל מקום, הפנייה אל השמים והארץ נעשית בדיעבד ומקורה בקלקול.

אפוטרופוסין

במקום אחר דורשים חז"ל את פניית משה אל השמים והארץ באופן אחר. כאן אין היא נעשית בדיעבד בלבד. לשמים ולארץ יש תפקיד בברית מלכתחילה.

דבר אחר האזינו השמים. היה ר' יהודה אומר: משל למלך שהיו לו אפורופוסין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו. ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מערבים ומעדנים אותו ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו, וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום. כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם? "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעיתו". וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם? "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה".[6]

מדרש זה בונה נדבך נוסף בהבנת תפקיד השמים והארץ כעדי הברית. מקור הפנייה אל השמים והארץ אינו שלילי; לא חטא וקלקול גורם למשה לפנות אליהם. כבר מלכתחילה יש משמעות לכך שהשמים והארץ ישמעו את השירה, שכן הם אינם רק עדים סבילים על קיום הברית, אלא אחראים על יישומה; נועד להם תפקיד פעיל בשמירת הברית. כאפוטרופסים, הם משלמי הגמול עליה. השכר והעונש לישראל בהתאם לשמירת הברית יינתנו על ידיהם. כיון שממונים הם לשלם שכר על קיום הברית ולהפרע על הפרתה, יש צורך לפנות אליהם בפתיחת השירה, על מנת שיקשיבו, שיידעו את פרטי הברית בה הם מעורבים.

שותפים משפיעים

במדרש רבה מוחרפת ההבנה האחרונה:

דבר אחר - למה לשמים ולארץ? שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידיהן, שכך כתיב "רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ יער וכל עץ בו כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר". דבר אחר... שלא ניתנה תורה אלא על ידיהן... דבר אחר... שלא ניתנו מן ושליו אלא על ידיהן.[7]

קריאת המדרש בסדר הפוך תבהיר ותחדד את עוצמת תפקידם של השמים והארץ בברית. השמים והארץ אינם רק שותפים חיצוניים בשמירת הברית, המזרזים את ישראל לפעול על ידי השכר והעונש המופקדים אצלם. משפיעים הם על שמירת הברית ושותפים בקיומה. הקב"ה מספק את צרכי עם ישראל במדבר באמצעות השמים והארץ. על ידם ניתן לעם ישראל קיומו הגשמי - מן ושליו, ועל ידם ניתן לו קיומו הרוחני, התורה. מכאן ואילך, ימשיכו השמים והארץ ללוות את קיום הברית עד לגאולה העתידה לבוא, גם היא, מן השמים והארץ.

מבחינה זו, השמים והארץ אינם עומדים לבדם בשמיעת השירה. משמשים הם כנציגיה של הבריאה כולה. "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"[8] - בשביל ישראל שנקראו ראשית.[9] שמים וארץ יחד עם הבריאה כולה נותנים לעם ישראל את הקיום המאפשר את שמירת הברית. לכך נוצרו.

השפעה דו-צדדית

מערכת היחסים בין ישראל לבריאה אינה חד צדדית. השמים והארץ מושפעים, למעשה, אף הם משמירת הברית על-ידי ישראל.

אילו שאין דיין של צדיקים, אלא שמרחיבים על העולם שהם בתוכו, שבזכות שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם? "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים". ואין לשון פתיחה אלא לשון הרווחה, שנאמר "ויפתח את רחמה". ואילו אין דיין של רשעים, אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו, שבשעה שאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם? "ועצר (את) השמים" ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנאמר "כי עצור עצר ה' בעד כל רחם".[10]

קיום רצונו של מקום על-ידי ישראל משמעותי עבור השמים והארץ ועבור העולם כולו.

הבריאה מושפעת מעם ישראל לטוב ולרע. כאשר עם ישראל נוהג כפי שהוא אמור לנהוג הבריאה מתעלה ומתקדמת; השמים והארץ נפתחים ומתפתחים, וכוחות חיים נולדים בעולם. ולהפך - ההשפעה של מעשי ישראל על הבריאה עלולה להיות, חלילה, גם לרעה - פגם של ישראל פוגע בבריאה כולה. נמצאת אומר, הקשר של השמים והארץ אל עם ישראל אינו רק בהענקת מצע לפעולותיו. בזכות ישראל באים הם אל תכליתם, ממלאים את תפקידם במארג המסודר של המציאות בשלמותה. ככל שיילך עם ישראל ויתקרב אל תעודתו העליונה, כך תתקרב המציאות כולה אל מימושה השלם. חשוב שהשמים והארץ ישמעו גם הם את שירת הברית בין עם ישראל ואלקיו, שאף הם מושפעים מן הברית.

בריאה מחדש

המדרש מתייחס להשפעת ישראל על הבריאה במובן רחב אף יותר:

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, הרי עדיי קיימים, שנאמר "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". אמר לה: הרי אני מעבירן, שנאמר "כי הנני בורא (ה)שמים (ה)חדשים"... הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי... הריני מעבירם...[11]

מגיע שלב הגאולה העתידה, והנה מוצאת כנסת ישראל בקרבה פנימה תחושת אי נוחות. אמנם, הגיעה היא אל שער המלך, אך לבושה היא לבוש שק. בצערה מנחם אותה הקב"ה; מצווה הוא על המציאות להשתנות, כך שיוסרו הבגדים הצואים מעל כנסת ישראל; עד למצב שבו היא לובשת מחלצות נקיים מעקבות חטאתיה.

ההשפעה של ישראל על העולם היא מוחלטת. הבריאה מידרדרת ונידונה כולה לכף חובה בעקבות מעשי ישראל, וממילא בשלב הגאולה יש צורך גם בבריאת שמים חדשים וארץ חדשה; בגאולת ישראל מִיתָּקֵּן העולם כולו. עם ישראל והבריאה צריכים להיות מודעים להשפעתם ההדדית. לכן, בסיום נאומו, כפתיחה לשירה המופנית אל עם ישראל, מצרף משה את השמים והארץ כשותפים לברית ולהשלכותיה.

עדי חתונה

למה הדבר דומה? לבן מלכים שמסר לו אביו ב' אפוטרופין, וכל עטרה שהיה אביו מעטרו לא היה מעטרו אלא על ידיהן. וכשנכנס לחופתו נטלן לעדים שיהיו בינו לבין אביו. כך כל נסים שעשה הקב"ה לישראל - על ידי שמים וארץ עשה להן. וכיוון שבאו ליכנס לארץ ישראל אמרו שירה על ידיהן, שהן מעידין בינו ובינן.[12]

המדרש משווה בין עדי חתן וכלה, ובין השמים והארץ שנתנו שכר לישראל (כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל) ומעידים בינם ובין הקב"ה. בשני המקרים הצורך בעדים אינו ברור דיו. נראה היה לכאורה שהקשר שנרקם בין איש לאשתו פרטי הוא "לא עבר זר ביניהם", ואין בו מקום לעדים מן החוץ. גם בברית שבין כנסת ישראל והקב"ה מתעוררת השאלה על משמעות נוכחותם של העדים החיצוניים, השמים והארץ. נראה שהן בברית נישואין, והן בברית הנכרתת בין ה' ועמו, הצורך בעדים דומה ומתאים לנאמר במדרשים שהובאו עד כה.

רובד ראשון בצורך בעדים הוא קיומם היציב. בקשר נישואין נוצרים לעתים משקעים ומשברים, בהם דומה כאילו אין עוד דו-שיח בין בני הזוג, ואין עוד מקום לקשר. העדים החיצוניים דרושים בשעה זו כדי להעיד שהקשר עודנו קיים. אמנם הדיבור עקיף, דרך העדים החיצוניים, אך הוא מותיר תקווה שגם הדיבור וההקשבה הישירים עוד ישובו ויתפתחו.

מעבר לכך, עם ישראל הוא הנותן קיום לתא המשפחתי; הן מבחינות גשמיות, הן מבחינות רוחניות והן מצד התוויית כיוון ותכלית לבית הפרטי. לכן, שולח עם ישראל את נציגיו שיעידו בברית ויהיו שותפים ליצירת הקשר. אולם, ההשפעה אינה חד צדדית. זוהי השפעה הדדית. חשוב שכלל ישראל ישמע את הברית הנכרתת בין איש ואשתו, שכן הברית הפרטית בונה את הכלל ומשפיעה עליו. עם ישראל מחזק את הקשר מחד ומושפע ממנו מאידך.

 

הקשר  בין כנסת ישראל ובין הקב"ה נצחי. דו-השיח נשמר - לפחות בעקיפין דרך העדים החיצוניים - גם כשעם ישראל אינו קשוב לה' ואינו נאמן לברית. גם כאשר יהודה ובנימין מקלקלים ואפילו בזמן שהנביאים אינם שומעים, הקשר קיים.

תשובת ישראל מחזקת את הברית ובונה אותה מחדש, וממילא מתעלה ומתחדש עימה אף העולם כולו. ככל שישראל מודעים יותר להשפעה שלהם על הבריאה וככל שהבריאה מכירה יותר בהשפעתה על עם ישראל ובתפקידה כלפיו, כך הברית איתנה יותר בין ה' וישראל עמו.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] דברים, לב, א.

[2] דברים, לא, יט.

[3] שם, שם, כח.

[4] ספרי, דברים, שו.

[5] דברים, לא, יז.

[6] ספרי, דברים, שו.

[7] דברים רבה, י, ד.

[8] בראשית, א, א.

[9] בראשית רבה, א.

[10] ספרי, דברים, שו.

[11] שם.

[12] דברים רבה, י, ד.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2723

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer