icon קישור לגירסת הדפסה

 

שלמה אילן

"וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי"

        הקשר בין מזון ללוחמה

        שורשים נוספים בהוראה כפולה זו

הקשר בין מזון ללוחמה

בפרשת מקץ [בראשית[1] מ"א, מ], מופיע הביטוי "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי". הפרשנים מפרשים ביטוי זה בכמה דרכים.

פרשני הפשט, מפרשים את המילה "יִשַּׁק" כגזורה מן המילה 'נשק'. כך הם דברי הרשב"ם:

ישק - יזדרזו בכלי קרב של מלחמה לצאת על האויבים. לשון עיר מבצר והנשק, 'נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת' [תהילים ע"ח, ט].

את הניתוח הלשוני להבנה זו מפרט ראב"ע:

ישק - דגשות השי"ן לחסרון נו"ן נשק והוא נגיד החיל. וי"א שהוא מגזרת נשיקה, בדרך רחוקה.

כך גם מסביר הרד"ק: "ישק - ענין 'נֶשֶׁק' [דה"ב ט' כ"ד], כתרגומו".

אף הרלב"ג הולך בדרך זו:

ישק - מענין 'נשק וכלי זיין'. רוצה לומר, שלא ישא אחד מהם כלי זיין ולא יצא למלחמה, אם לא במצות יוסף.

גם הנצי"ב ורש"ר הירש מאמצים את דרך הפשט בביאורם לפסוק זה.

 

לעומתם, מתרגם אונקלוס ביטוי זה באופן הבא: "ועל מימרך יתזן כל עמי".

בעקבותיו מפרש גם רש"י:

ישק - יתזן, יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי" [ט"ו, ב], וכמו 'נַשְּׁקוּ בַר' [תהלים ב', יב], גרנישו"ן בלע"ז [אספקה].

כך גם מפרש רש"י בפרק ט"ו פסוק ב את הביטוי "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי":

וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי - כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק" [מ"א, מ].

 

בדרך שלישית מסביר הרס"ג: "ישק - יתנהג".

גם שד"ל, בהסתמכו על קרבת העברית לערבית, מפרש:

ישק - יתנהג, כמו 'בֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי' [ט"ו, ב]. ובערבית 'נסק' ענינו סידור הדברים על סדר הגון.

ר' יוסף בכור שור, שעל - פי רוב נוקט בעמדה פשטנית, פותח את דבריו על ביטוי זה באופן שנראה כמאמץ את גישתו של רש"י, אך לאמיתו של דבר מפרש את שתי האסמכתאות של רש"י בדרכם של הרשב"ם וראב"ע:

ישק - לשון "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי" [ט"ו, ב]; ו"כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ" [ישעיהו ל"ג, ד]; וכן "נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף" [תהילים ב', יב]; וכן 'נשק' שהוא 'כלי זיין', 'גרנישון' בלעז.

כלומר, משמעות המילה 'ישק' היא אספקת מזון, וגם המילה 'נשק' נגזרת מאותה משמעות.

פירושו הייחודי של ר' יוסף בכור שור, מעלה טענה כי השורש נ.ש.ק. בעברית משמש הן בהוראה של אמצעי לוחמה והן בהוראה של מזון ו/או צרכי הבית הבסיסיים.

שורשים נוספים בהוראה כפולה זו

באשר לשורש נ.ש.ק., טענתו של ר' יוסף בכור שור היא יחידאית בין הפרשנים, אך יש בפרקנו [פרק מ"א] שורש נוסף המשמש בודאות בשתי הוראות נבדלות אלה, שבאופן אינטואיטיבי עשויות להישמע כהפכיות. שורש זה הוא השורש ח.מ.ש. המופיע בהמשך הפרק [פסוק לד]: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע". הביטוי "וְחִמֵּשׁ" מתפרש בהקשר זה על ידי פרשני הפשט כפי שמתבאר בפסוק הבא: "וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ". כלומר, קיבוץ וצבירת מזון [רשב"ם, ראב"ע, רד"ק ורלב"ג]. משמעות זו לשורש ח.מ.ש. אפשרית גם בהופעתו הנוספת בהמשך הספר בפרק מ"ז, [פסוק כו]: "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ". אולם, בשמות פרק י"ג [פסוק יח], ברור שמשמעות השורש היא שונה: "וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". רש"י שם מבהיר בפשטות ובנחרצות את משמעות השורש: "וַחֲמֻשִׁים - אין חמושים אלא מזויינים". אם - כן, לפנינו שורש נוסף המשמש הן בהוראה של אמצעי לוחמה והן בהוראה של מזון ו/או צרכי הבית הבסיסיים.

 

שורש שלישי בפרקנו המשמש בשתי הוראות בעלות משמעות הפכית, הוא השורש ש.ב.ר., המהווה ציר מרכזי בפרקים מ"א - מ"ד. לדוגמא [מ"א, נו - נז]:

וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.

לפי הרשב"ם [נ"א, נו], בפרקים אלה הוראתו של השורש ש.ב.ר. היא:

וַיִּשְׁבֹּר - לשון קניין מאכל ומשתה, כדכתיב: "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וחָלָב" [ישעיה נ"ה, א].

אולם, לשורש זה עצמו גם הוראה הפכית. לדוגמא [י"ט, ט]:

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.

כאן הוראת שורש זה היא פגיעה, תקיפה וגרימת נזק לזולת.

הפכיות ההוראות של שורשים אלה, קיימת למעשה גם בשורש ל.ח.מ. השגור בפינו כיום יותר מכל בשתי ההוראות שעסקנו בהן. שורש זה מופיע גם הוא בפרקנו [פסוק נד]:

וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.

בניגוד להוראה זו של השורש ל.ח.מ. המשמשת בפרקנו, משמשת הוראתו המיליטריסטית בהקשרים מקראיים אחרים. ראשון להם בבראשית פרק י"ד [פסוקים א - ב]:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

 

גם השורש א.כ.ל., נושא שתי הוראות הפכיות אלה. שורש זה מופיע בפרקנו שש פעמים, כאשר הראשונה שבהם היא [פסוק לה]:

וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ.

בניגוד להוראה בה משמש שורש זה בפרקנו, הוראתו בבראשית פרק כ"ב [פסוק י] היא של כלי הריגה:

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.

 

השורש ט.ב.ח., מופיע גם הוא בפרקנו, אך בהוראה של הרג. כך בפסוק י:

פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.

כמובן שלשורש זה ישנה גם הוראה הפכית של הכנת מזון, והתורה עושה שימוש בהוראה זו בהמשך סיפורנו [מ"ג, טז]:

וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.

 

השורש ז.ו.ן., אמנם לא מופיע בפרקנו, אך בהמשך הסיפור [מ"ה, כג] מופיע שורש זה בהוראה של אוכל:

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ.

גם שורש זה מקבל במקרא הוראה של נשק, בדברים כ"ג [פסוק יד]:

וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.

כך מתרגם אונקלוס את הביטוי "אֲזֵנֶךָ": "וסכתא תהי לך על זינך", ובעקבותיו גם רש"י: "אזנך - כמו כלי זיינך".

הסברים אפשריים לתופעה

את הפכיות ההוראות של ששת השורשים הללו בעברית, ניתן כמובן להסביר על רקע אנתרופולוגי - סוציולוגי: לפחות בעבר, לחם היה העילה המרכזית למלחמה. הקושי בהסבר זה הוא שמיום שאנו מכירים את ההיסטוריה האנושית, אנו מכירים גם מלחמות על כבוד, יוקרה ושאר צרכים פחות בסיסיים מלחם. ניתן עדיין לתת משמעות לתופעה זו ברמה הסוציולוגית: יתכן שהעברית מביעה את העילה הראויה היחידה למלחמה[2]. באותה מידה, יתכן גם שהעברית מביעה את הפעולה שראוי שתינקט בהיפגע מטה לחמה של חברה[3].

גם אם הסברים אלה נכונים, הם אינם מסבירים את שכיחותם הגבוהה של שורשים אלה בפרשתנו. נראה לי שניתן להסביר את שכיחות שורשים אלה בסיפור יוסף ואחיו במישור הפסיכולוגי.

האחים הסמוכים על שולחנו של יוסף, אכן שוברים ממנו אוכל, אך עם זאת הם מצויים בעיצומו של נסיון שבירה מניפולטיבי מצדו של יוסף. נסיון זה מגיע לשיאו בראשית פרשת ויגש, עם דבריו הכואבים של יהודה. בניו של יעקב, הנהנים מן החומש במצרים, יאלצו לצאת ממנה חמושים בעוד מספר דורות.

ככלל, מלמדת אותנו התורה שאדם שמשתמש במשקו של זולתו כמטה לחמו, חייב להביא בחשבון כי בה בעת ייתכן שהוא מצוי, גם אם לא במודע, במלחמה בה משמש הלחם כנשק המופנה נגדו.

הסבר זה עשוי להיות אחד מלקחיה היותר רלוונטיים של פרשה זו.

 

כדברי החכם באדם [משלי כ"ה, כא]:

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁו...[4]



[1].      הפניה סתמית במאמר זה היא לספר בראשית.

[2].      קיימות כמובן גם מלחמות מצוה, אך כאן אנו מדברים על האסוציאציה האנושית העולה משורשים אלו.

[3].      עיין סנהדרין ט"ז ע"א:

נכנסו חכמי ישראל אצלו [=אצל דוד]. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה... אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד.

[4].      סוף הפסוק הוא: "...וה' ישלם לך".


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3251

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer