iconקישור לגירסת הדפסה

 

פתיחה

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה"... ואף על-פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו. וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.

כיצד מעשה הדיו, מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו... ומצניעין אותו, ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו, שאם תמחקנו יהיה נמחק, וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים.

                                                                        (רמב"ם הלכות ספר תורה)

ספרים רבים הניחו לנו אבותינו, ומכל מקום מצווה לכתוב משלו. המצווה המוטלת על כל איש ואיש מישראל לכתוב משלו אינה מצווה קלה. להיפך, מעשה הדיו ארוך וממושך: מקבצים עשן של שמנים או של זפת, מגבלים אותו בשרף אילן ובמעט דבש; מצניעים אותו למשך זמן מה.

מקבצים שעות של מאמץ ושל עבודה, אוספים את העשן שעלה מן הנרות שהאירו אל תוך לילות של לימוד והעמקה, מגבלים את מה שנאסף בחריפותו של שרף העולה מאילנות גדולים שניתן להיתלות בהם, מוסיפים מתיקות של דבש שממנו נותנים על האותיות ביום כניסת תינוקות לבית רבן. ומצניעים הכל; הזמן משביח את היין ואת הסוד; מלינים את הדין עד שיתגלה טעם נוסף לפטור או לחיוב.

וגם אחרי התהליך הארוך, בשעת הכתיבה יש לשרות את הדיון במי עפצים, כך שניתן יהיה למחוק את שנכתב, וזהו הדיו שמצווה מן המובחר לכתוב בו ספרים, לפי שאמרה תורה: וכתב ומחה - כתב שיכול לימחות.

מעשה הכתיבה הראשון שנזכר בתורה הוא כתיבת מעשה עמלק "כתב זאת זכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"; כתב שנכתב על מנת למחות. כשם שאין העולם נקי עדיין מצחצוחי הרשעה שיש למחותם, כן אין הכתיבה נקייה עדיין מן הטעות שבעטיה עליה להיות ראויה להימחות. אין שלמות בעולם הזה, ואין תורה נכתבת מן המובחר אלא אם היא יכולה להימחק. הטעות מצויה, והמחיקה אף היא מכלל מלאכת המשכן. עבודת הקודש בתוך המציאות של עולם אנושי מוכרחת להיות כזו שיש בה בניין ויצירה ויחד עימה הכרה בחוסר השלמות שבה. ובזכות חוסר השלמות שבכתיבה, זהו הקיום המובחר של מצוות כתיבת התורה.

במקביל לציווי על הזכירה בעל-פה "ושים באזני יהושע" מצווה התורה גם על הכתיבה; כתיבה בדבר המתקיים - "למען יעמדו ימים רבים"; כתיבה דאית לה קלא - והיא מרחיבה את השותפים לשיח בבית המדרש אל מעבר לכתליו הממשיים.

הכתב והמכתב והלוחות הם מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. הכתב והמכתב והלוחות שייכים לזמן שאיננו - שהוא לא חלק מסדרי הישיבה, וגם לא ממש שייך לבין הזמנים. הם מיסודם נבראו לתוך הזמן של הריצה והחיפזון, אך גם לתוך הזמן שבו מצווה למימרינהו בניחותא.

יחד עם פי הארץ, פי הבאר ופי האתון הם מהווים חלק מנס גלוי, בקיעה של חסם עמוק ותשתיתי ופריצה לאור עולם לעיני כל. יחד עם המן הם נראים כדבר פשוט ודל, ויחד איתו הם מתגלים כצפיחית בדבש וכמי שכל אחד טועם בו את הטעם שהוא חפץ בו. יחד עם הקשת הם אור אחד אשר גוונים מרובים יש בו, וכמו השמיר והמטה המציאות נענית להם ברצון.

קריאה גדולה קוראת לנו בת הקול הנשמעת מחורב, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה שנאמר "והמכתב מכתב א-לוקים הוא חרות על הלוחות". מכתב דייקא. מצווה לכתוב משלו, ובמציאות שבה רובו של עם ישראל אינו יודע לכתוב, או שהוא עסוק ביישובו של עולם, וכמֵהַּ לקרוא מכתב א-לוקים, מצווה כפולה ומכופלת מוטלת עלינו להיות מן האחרים שכותבים בשבילו.

ברוך הוא א-לוקינו אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, וברכות והודאות לגיבורי כוח עושי דברו אשר הם מכלל מי שכתבו בידו וכאילו קיבלה מהר סיני. ומסיים בשבח של כל המסייע וכל המגיה ואפילו אות אחת - כאילו כתבו כולו.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4832

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer