iconקישור לגירסת הדפסה

 

אברהם מוניץ

התייחסויותיו של הרב סולובייצ'יק לציונות

פתיחה

התייחסויות למדינה אידיאלית

התייחסות למדינת ישראל הריאלית - בקורת על הציונות החילונית

        הסתיגות כאיש דתי.

        הסתיגות כציוני

        התייחסויות לאידיאולוגיות ציוניות והוגים ציונים

התמודדות עם הציונות החילונית

        המדינה כשלעצמה

        נקודות חיוביות

        שותפות

בנין הארץ הוא דבר חיובי

ראיה הִסטורית

ביצור הקיום היהודי

        פיזית

        רוחנית-תודעתית

מול האנטישמיות

מדינת ישראל כמסייעת למקומו של היהודי

משמעות דתית

        הבחינה התיאולוגית

        הלכתית

סיכום

 

 

 

פתיחה

נכתבו מספר מאמרים בנושא יחסו של הרב סולובייצ'יק לציונות[1]. במאמר זה אנסה להביא את התייחסויותיו של הרב סולובייצ'יק עצמו לסוגיה. לא אדון בהתייחסויותיו לתנועת המזרחי ותפקידיה בתוך התנועה הציונית, אלא אם כן תעלנה נקודות אלה במהלך הדיון על הציונות. כמו כן, לא אביא מקומות בהם הרב סולובייצ'יק מציֵן תופעות ומקרים שונים בארץ ישראל, אם הם לא מסייעים להבנת עמדתו בנוגע למדינת ישראל.

המאמר בנוי לפי חלוקה של טעונים, ולכן במקרה בו הרב סולובייצ'יק הביא מספר טעונים במקום אחד פיצלתי את הטעונים, והבאתי את אותה הפניה מספר פעמים. במקרה בו מביא הרב סולובייציק נמוק המסתייג מהמדינה ומיד לאחריו פתרון, העדפתי לעתים להביא את ההפניה רק באחד מהמקומות, מאחר שישנם בדרך-כלל יותר ממקור אחד לכל בעיה ולכל פתרון, וההפניה הכפולה היתה מכבידה על המאמר.

 

את המאמר נתחיל ממכתב בו מתווה הרב סולובייצ'יק את דרך חשיבתו על המדינה, משם נמשיך לבקורתו על חילוניותה של המדינה וההתמודדות עם הבקורת, ובחלקו האחרון של המאמר נראה את הדברים החיוביים שראה הרב סולובייצ'יק במדינה, שהניעו אותו לתמוך בה.

 

התייחסויות למדינה אידיאלית

לקראת שנת העשור למדינה, ביקש עורך עיתון 'הדואר' מהרב סולובייצ'יק לכתוב מאמר על 'ערכה של מדינת ישראל, שנוסדה בשנת תש"ח, ומקומה במערכת ההלכתית'[2]. הרב סולובייצ'יק כתב תשובה, בה הסכים לכתוב את המאמר, ואף נתן ראשי פרקים לתוכנו. ככל הנראה המאמר עצמו מעולם לא נכתב.

בראשי הפרקים הרב סולובייצ'יק טוען כי לפני שמתיחסים למדינת ישראל, יש לדון על היחס העקרוני למדינה (מספור השאלות נעשה על ידי - א.מ):

לכתחילה חייבים אנו לדון על המדינה כאידיאה כללית ולא כעובדה פרטית. ושלשה שלבים לדיון זה:

א. בשלב ראשון נשאל האם יודעת היהדות על דבר האידיאה של מדינה? האם מושג כזה קיים בתפישת עולמנו? למשל, הרבה מן החוקרים היהודים... את אידיאת המדינה כנטע זר בשדה היהדות. (הנני מדבר כאן על אודות אידיאה של מדינה במהותה ההִסטורית-פילוסופית ולא על ענין משטר ושיפוט מלך ושרים).

ב. אם נפרק בעיה זו בחיוב אז נגיע לשלב השני ונשאל האם זיקת היהדות למדינה היא (פרגמטית?) או אידיאלית, עובדתית או שאיפתית? האם היהדות התייחסה למדינה רק כאידיאה באת כוחה של המצוי, בבחינת "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע", או אף הפכה אידיאה לאידיאל, מצוי לרצוי, ועובדה למטרה? היש בריאליזציה של אידיאת המדינה משום פעולה מוסרית-אכסיולוגית?

ג. אם הזיקה השאיפתית של היהדות למדינה תתכונן, נתקל בבעיה חדשה בשלב השלישי. מהו מקומה של המדינה כאידיאל-ערך במערכת הערכים שלנו? האם היא תופשת מקום בטיבורה של המערכה כערך אבטונומי או בפריפריה שלה כערך מותנה ותלוי? האם הוא קודש מקורי-שורשי או רק קודש מותפס בתכלית עליונה המאצילה עליה הוד וחשיבות?

ד. וכאן אנו באים לשאלת השאלות. מהי תכלית... ההלכתית (המדינית?) שלנו... שאיפתנו וכמיהתינו (שאלת צריכה[3] לפני ולפנים). מהי מטרת המטרות שלנו הגובלות עם הנצח הגדול. כמובן איך יכולה המדינה להשתלב בתכנית זו.

המאמר, כאמור, לא בידנו. אך במספר מקומות, בדרך כלל תוך כדי בקורת על התנהלותה של המדינה בימינו, מבליע הרב סולובייצ'יק התייחסות למדינה אידיאלית. ננסה להבין ממקורות אלו את תשובותיו של הרב סולובייצ'יק לשאלות שהעלה במכתב. נתחיל מהשאלה הראשונה - האם היהדות מכירה במדינה?, עליה התשובה חיובית (מה דודך מדוד, בתוך: דברי הגות והערכה, עמ' 90):

אמנם מקום בראש מזומן למדינה בהשקפת עולמה של ההלכה.

הרב סולובייצ'יק אף מציין תפקיד דתי למדינה (קול דודי דופק, דברי הגות והערכה, עמ' 52-53):

אם תשאלוני: במה מתבטא תפקידה של מדינת-ישראל? הייתי עונה: שליחותה של מדינת ישראל איננה חיסול בדידותה המיוחדת של כנסת-ישראל או ביטול ייחוד גורלה - בזה לא תצליח - אלא העלאת עם-מחנה לדרגת עדת-גוי-קדוש והפיכת שיתוף-גורל לשיתוף-יעוד.

עם זאת, מדגיש הרב סולובייצ'יק כי גם עם קום מדינת ישראל היא לא מלאה תפקיד זה[4].

שיתוף יעוד פירושו, כפי שהרב סולובייצ'יק מסביר שם, ברית של "קיבוץ בעל חפץ ורצון המקדש והמכוון את עצמו לקראת הא-להים". מדינה אידיאלית אמורה לסייע לאדם למצוא את עצמותו, את יעודו ואת אלוהיו. מובן שזו מטרה דתית, ההופכת את המדינה לדבר רצוי, ולא רק לדבר מצוי, כפי שנסתפק הרב סולובייצ'יק בשאלתו השניה (האם המדינה היא רק מצוי בבחינת "דיברה תורה כנגד יצר הרע", או שהיא ערך בפני עצמו).

מקום נוסף בו חוזר הרב סולובייצ'יק על דברים אלה, מופיע בחמש דרשות (עמ' 52):

נהיה כנים וגלויי-לב: אם מדינת ישראל הינה חלק מכריתת-הברית הא-לקית עם אברהם, חלק מהגורל המיסתורי של "גר ותושב אנכי עמכם", אם מדינת ישראל תהיה טבעת בשרשרת הזהב של המסורה היהודית, אם היא סוללת את הדרך לאחרית הימים, - כל הקרבנות כדאים, כל המזבחות שבנינו כדי ליסד את מדינת ישראל קדושים ויקרים. "ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'"... שלטון ישראלי הוא ענין גדול, בהיותו קשור לקדושה - קדושה ומלכות.

כפי שרואים בקטע זה, הרב סולובייצ'יק סבר כי מקומה של המדינה במערכת הערכים גבוה מאוד (כפי שנסתפק בשאלה השלישית). עם זאת יש להדגיש שלפי הרב סולובייצ'יק המדינה לא מהווה ערך עצמי[5], וכל ענינה וערכה הוא בסיועה לתורה ולרצון ה' (על התשובה עמ' 142):

גם השיעבוד למדינה יכול ליהפך לעבודה-זרה. אפילו אם יבואו כל גדולי-עולם שאחתום כי כל נאמנותי הבלתי מסויגת נתונה למדינה, שהיא כיום האידיאל העליון ביותר ליהודים - לא אתן ידי לכך בשום פנים ואופן. השתעבדות כזאת - היא עבודה-זרה! השתעבדות אחת בלבד יש לנו והיא להקב"ה ולתורה שנתן לנו כדרך חיים ולסולם ערכים רוחניים שהתוה לנו. אם המדינה מסייעת להשתעבדות זאת שלנו - הרינו מסורים לה בלב-ונפש, אבל אם המדינה מפריעה להשתעבדות זאת - אז איני יכול להרגיש אהבה בלבי למדינה[6].

בנוגע לשאלה הרביעית, מהי מטרת המטרות שלנו, אצטט דברים שאמר הרב סולובייצ'יק עצמו בהקשר בו דיבר על מדינת ישראל (יעוד וסיבתיות בהיסטוריה של עם ישראל עמ' 201):

מה שקובע את תולדות ישראל איננו העבר או המוצא, אלא המטרה...

מהי תעודתו של היהודי? איה מקומה במפה? היא קץ הימין. גאולתם העתידה של היהודי והאנושות כולה, כדברי חזון הנביא: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). זהו חזונה המשיחי של היהדות, היעוד הרוחני של תולדות ישראל[7].

נראה לי שהשקפה עקרונית זו היא חלק בסיסי ממניעי הרב סולובייצ'יק לתמוך במדינת ישראל. אולם, בשעה שבא הרב סולובייצ'יק לדבר על מדינת ישראל הריאלית, עולה מיד הבעיה שמדינת ישראל אינה מדינה דתית.

 

התייחסות למדינת ישראל הריאלית - בקורת על הציונות החילונית

 

הדברים שהבאנו בפרק הקודם מתייחסים רק למדינה אידיאלית, הנוהגת על פי התורה. בשעה שבא הרב סולובייצ'יק לדון על היחס למדינת ישראל שהוקמה בתש"ח, כמקרה פרטי, עלתה מיד הבעיה שהמדינה עצמה, וכן התנועה הציונית כולה, ראו עצמן כחילוניות, מה שלא מאפשר להעניק להם את המקום המיוחד המוקדש למדינה האידיאלית.

בקורת זו היא הדבר שמזכיר הרב סולובייצ'יק ברוב המקומות בהם הוא מתייחס למדינת ישראל.

נחלק בקורת זו למספר חלקים: 1. הסתיגות כאיש דתי. 2. הסתיגות כציוני. 3. התייחסויות לאידיאולוגיות ציוניות.

הסתיגות כאיש דתי.

בפרק הקודם הבאנו מובאה מתוך המאמר 'מה דודך מדוד'. בקטע הנזכר הרב סולובייצ'יק מגן על דודו, הגרי"ז מבריסק, שהיה מראשי העדה החרדית בארץ, והיה ידוע כמתנגד חריף לציונות. הרב סולובייצ'יק טוען שהסיבה שהביאה אותו ליחסו היא חילוניותה של המדינה (דברי הגות והערכה, עמ' 89-90). בהמשך הדברים הרב סולובייצ'יק מציין במה הוא נחלק עם דודו, והדברים יובאו לקמן  (בתת-הסעיף 'שותפות'). אולם, ממקומות אחרים עולה שהרב סולובייצ'יק הסכים אתו בכל הנוגע לבקורתו על המדינה, המנוהלת באופן חילוני (חמש דרשות עמ' 52[8], הקטע הובא לעיל בהקשר אחר):

נהיה כנים וגלויי-לב: אם מדינת ישראל הינה חלק מכריתת-הברית הא-לקית עם אברהם, חלק שהגורל המיסתורי של "גר ותושב אנכי עמכם", אם מדינת ישראל תהיה טבעת בשרשרת הזהב של המסורה היהודית, אם היא סוללת את הדרך לאחרית הימים, - כל הקרבנות כדאים, כל המזבחות שבנינו כדי ליסד את מדינת ישראל קדושים ויקרים. "ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'". אולם, אם מדינת ישראל תיהפך לממלכה חילונית, ללא תורה, ללא קדושה, ללא שבת, ללא חינוך דתי, ללא טהרת המשפחה; מדינה בה נישחק הייחוד היהודי, - המחיר שאנו משלמים עבורה בדם ודמעות גדול יותר מדי... בתור תושבים יכולים אנו לחיות די טוב בגלות. שלטון ישראלי הוא ענין גדול, בהיותו קשור לקדושה - קדושה ומלכות. אולם שלטון בשר ודם לשם מלכות, מדינה לשם ראש הממשלה, ואפילו לשם חברים דתיים בממשלה - אין לזה כל ערך[9].

במקורות אלו מדובר על בקורת עקרונית על ציונות חילונית, ועל יחס עקרוני אליה. במקומות בהם הרב סולובייצ'יק מבקר פרקטית ענינים מעשיים במדינה, הוא מקפיד לכוון את בקורתו כלפי החילונים ומעשיהם אישית, ולא כלפי המדינה[10] (קול דודי דופק עמ' 31):

נודה על האמת בפומבי וגילוי-לב: קובלים אנו על מנהיגים ידועים בישראל בשל יחסם לערכי-מסורת ושמירת-הדת. הטענות צודקות הן; יש לנו האשמות רציניות נגד מנהיגיה החילוניים של ארץ-ישראל.

הסתיגות כציוני

בקורתו של הרב סולובייצ'יק לא הצטמצמה רק לבקורת דתית. הרב סולובייצ'יק טען שלא ניתן להיות ציוני בלי חיבור למסורת (ברכה למשה קורונה, עמ' 10):

ההסתדרות הציונית [ש]התחילה להבין, כי תקומתנו כעם סגולה, כיחידה מדינית, תלויה בשמירה על ערכי המסורת שלנו. אין לנו תקומה כיחידה מדינית, כבעלי זהות מדינית, בלי מסורתנו הגדולה והמרטטת ובלי השקפת עולמנו המיוחדת. (הסוגריים אינם במקור – א.מ)[11].

ובהקשר לאהבת ציון של סבו, ר' חיים, כותב הרב סולובייצ'יק (חמש דרשות עמ' 20, הדברים יובאו לקמן סעיף  ה):

אולם, אהבת ציון וחיבת ירושלים של ר' חיים מבריסק אין לה כל שייכות לציונות של חיים ווייצמן... בין השקפותיו של חיים ווייצמן ומנהיגים ציוניים חילוניים והשקפתי, משתרע מרחק אינסופי. איני יכול להבין את שיטתם. איך אפשר בכלל לחלום על בניינה של ארץ ישראל ללא אלקי ישראל?

הרב סולובייצ'יק מציין כי הנִמוקים החילונים לציונות אינם מספקים, וכל הציונות מקורה רק במסורת. לכן, הנסיונות ליצור מדינה חילונית מנוגדים לציונות, שכל כולה תלויה דווקא בקשר למסורת. כך מציין הרב סולובייצ'יק בפירוש כי הסיבה לחוסר הציונות של הנוער באמריקה היא הריחוק מהמסורת (ימי זכרון עמ' 126-127).

התייחסויות לאידיאולוגיות ציוניות והוגים ציונים

אוסיף בנקודה זו, כי הרב סולובייצ'יק מבקר אמנם בצורה חריפה את הציונים החילונים גם מבחינה מחשבתית[12], אך גם מביא מהם מספר מובאות, שאת חלקן הוא מביא דווקא כסיוע לשיטתו[13].

 

שלוש הבקורות הללו – כדתי, כציוני וכהוגה דעות – עומדות לדעתי מאחורי ההתבטאויות של הרב סולובייצ'יק המסתיגות ממדינת ישראל (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור, בתוך: בסוד היחיד והיחד, עמ' 405[14]):

עדיין לא כיניתי אף פעם את המדינה בארץ הקודש בשם "ישראל"[15]. אין אני רוצה להיכנס לעובי הקורה במסגרת תשובתי זאת ולבאר את נימוקי. הדברים יגעים, וכמה דיו נשפכה וכמה קולמוסאות נשתברו עליהם. אני דן על מנהגי כעובדה, והטעם איננו מעלה ולא מוריד. באגרותי שאני משגר לארץ אבות אני כותב במקום "ישראל" מדינת ישראל, ארץ ישראל[16].

התמודדות עם הציונות החילונית

למרות הביקורת הזו, הרב סולובייצ'יק תמך בציונות ובמדינת ישראל, ואף בשותפות מסויגת עם החילונים, כפי שנראה להלן.

נחלק את הפתרון לשנים - שותפות עם חילונים ושותפות במדינה.

בנוגע לשותפות עם חילונים, הרב סולובייצ'יק טוען במקומות רבים שגם בחילוני וחוטא יש סגולה פנימית, שמשאירה אותו בגדר של עם-ישראל (חמש דרשות עמ' 124-128):

מאמינים אנו, כי יהודי, אעפ"י שהוא שקוע עמוק-עמוק בחטא, בגסות ובחומריות, עדיין נשאר נר ה' נשמת אדם דולק בקרבו, ואסור לשלול ממישהו את היכולת לשוב בתשובה...

שנים על גבי שנים שתפנו פעולה עם ה"חופשים", עם בעלי עבירות, מכיוון שבכל חופשי ראינו את טרגדית ה"אחר". בתוך תוכו של כל "חופשי", אנו מאמינים, שבוי "אלישע בן אבויה" שמתעורר מפעם לפעם ודורש, ומוחה ורץ אל קודש הקדשים, אפילו בשעה שהוא רוכב על סוס ביוה"כ שחל להיות בשבת. לולא קיומו של איזשהו אלישע בן אבויה בתוך כל אחד מהם, שדוחף אותם אל קודש הקדשים, הרי לא היו מקריבים את עצמם בעד ארץ ישראל ובעד הישוב... אולם יבוא יום, ה"ביום ההוא" כאשר הבת קול של "שובו בנים שובבים חוץ מ"אחר"" יהדהד בבהירות ובבירור, ואלישע בן אבויה הישן-נושן יעלה ממעמקים.

ואז יקרה הנס הגדול: "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך".[17]

יודגש כי אין בכך לשלול את הבקורת על החוטא, או את המשמעות השלילית של מעשיו. מדובר על רובד בסיסי שמשאיר סכוי לחזרה בתשובה. רובד זה גורם לנו לנסות להחזיר את החוטא, ולא לדחות אותו בשתי ידיים[18].

 

לגבי השותפות במדינה שלא מתנהלת לפי חוקי התורה, מצאתי בכתבי הרב סולובייצ'יק שלוש התמודדויות שונות עם בעיה זו:

         א.    ניתוק המדינה ממנהיגיה העכשויים, ובחינת המדינה כשלעצמה.

         ב.     מציאת נקודות בהן מצב המדינה החילונית חיובי, כפי שהיא.

          ג.     שותפות במדינה מתוך כוונה לשנות את המדינה ממצבה כיום למצבה האידיאלי.

המדינה כשלעצמה

הרב סולובייצ'יק טען, כי העובדה שחילונים מנהיגים את התנועה הציונית והמדינה, לא פוסלת את ה'חפצא' שלה, ועדיין יש לבדוק אותה כפי שהיא, ולא כפי שהחילונים מבקשים לצייר אותה. (הדברים מובאים כתגובה לטענות שנטענו כנגד כנגד הרב סולובייצ'יק. על אהבת התורה וגאולת נפש הדור, עמ' 424-426[19]):

אמנם אפילו הייתי מייחד את הדיבור לבעיה זו, והייתי מלמד חובה על מישהו מקברניטי היישוב, לא היה אפשר למצוא בהאשמה כזו (שמעולם לא יצאה מפי) שמץ של קיטרוג על המדינה עצמה. אני מבדיל תמיד בין ממשלת מדינת ישראל ובין מדינת ישראל. המדינה היא קניין העם כולו, שניתן לו מאת הקב"ה בחסדיו המרובים. ישנה זיהות גמורה של הארץ בקדושתה עם המדינה... קדושת הארץ הנאצלת על המדינה לא ניתנה להפקעה, ואין איש יכול לטמאה או לחללה. ברם, הממשלה הנבחרת על-ידי האוכלוסים אחת לארבע שנים, אינה נושאת כתר קדושה. גוף פוליטי חילוני הוא, שנוצר על-ידי תנועות מפלגתיות על כל תכסיסיהן. ממשלה הולכת וממשלה באה, מפלגה עולה ומפלגה יורדת, והמדינה, אנו תפילה לא-להי מרום, תעמוד לעד[20].

הבדלה זו אפשרה לרב סולובייצ'יק לבחון את המדינה כגוף ניטרלי, ולא חילוני[21].

במסגרת בחינה זו, חִפש הרב סולובייצ'יק נמוקים לתמיכה במדינה, שיהיו תקפים גם כשהיא לא ממלאת באופן מלא את יעודה הדתי שהוצג לעיל. נִמוקים אלו יהיו תקפים גם לגבי מדינת ישראל היום. לקמן נראה מספר נִמוקים כאלה.

נקודות חיוביות

לקמן נביא מספר נִמוקים שמביא הרב סולובייצ'יק לתמיכה במדינה. במקרים רבים במהלכם נראה שהרב סולובייצ'יק מציין שטעון זה תקף גם כלפי מדינה חילונית. נִמוקים כגון אלו יכולים להביא ליחס חיובי למדינה, אך לא מעניקים לה את המקום המרכזי המיועד לה, כפי שראינו לעיל.

שותפות

כאשר הרב סולובייצ'יק מדבר על הסתיגות דודו מהמדינה, בשל רִחוקה מההלכה (ראה לעיל בסעיף 'הסתיגות כאיש דתי'), הוא מביא כנגדו את הדעה הבאה (דברי הגות והערכה עמ' 90-91):

אמנם יש אומרים, שההלכה הכוללת הכול ומקיפת הכול וחודרת הכול, המעוניינת בכל תג ותג של מעשה בראשית... אינה פורשת מן המאורע כלל וכלל ואפילו הוא מורד ובועט בה. עזת פנים ומלאת גבורת היא ההלכה. אינה יודעת טיבה של אכזבה ואינה מקבלת מרות המאורע. היא מסתערת עליו כפעם בפעם ולא תחדל עד אשר תצליח להטיל את עליונות האידיאה האלהית עליו, עד אשר תפרש את הסתום ותכוון את הבלתי-מכוון והמפולם שבאדם ובסביבתו. גם אם מלכות החילוניות יצוקת ברזל וכבירת כוח היא, לא תתחלחל ההלכה ולא תתייאש, כי אם תצור עליה בשצף איתנים של רוח גועש וחורג, פועם ומפעים, עד רדתה, משום שגבורת ההלכה ועוזה נובעים מנבכי נפש המוכרעת מאמיתת דבריהם של חכמינו ש"סופם של ישראל לעשות תשובה", וכי לא תטוש ההשגחה את נפש האומה. כל זה ידע גם דודי. אולם רוח אחרת הייתה עמו. הוא ירא, שהעימות התמידי עם המדינה החילונית יביא לידי ויתורים והסתגלות של הסידרה האידיאלית לסידרה הריאלית.

לפי גישה זו, יש להיות שותפים במדינה מתוך כוונה לקרב אותה למטרתה האידיאלית. גישה זו אומרת כי אין להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה, ויש לשאוף להשליט את ההלכה על כל תחומי החיים. מתוך תפיסה זו יש להגיע למדינה ולנסות להתאים אותה ל'סדרה האלוהית'. במספר מקומות הרב סולובייצ'יק רואה בכך לא רק גישה כלפי המדינה, אלא כלפי החיים בכלל ומטרת האדם בהם[22].

פעמים רבות מסקנת טעון זה, היא קריאה לדתיים לקחת חלק במפעל הציוני, לחזקו ולשנותו. במקרים רבים הרב סולובייצ'יק משבח את תנועת המזרחי על השגיה למען היהדות[23].

 

העולה מהתשובות הללו הוא שלמרות חילוניותה של המדינה עדיין יש לבחון אותה, ויתכן כי נתמוך בה למרות חילוניותה. ואכן, הרב סולובייצ'יק מביא בעשרות מקומות את נִמוקיו לתמיכה במדינת ישראל החילונית, כשבדרך כלל בכל נִמוק הוא מדגיש שהנִמוק הוא למרות חילוניותה של המדינה. בסעיפים הבאים נראה את הנִמוקים אותם מצא הרב סולובייצ'יק. בסכומו של המאמר ננסה להבין את היחס הכללי העולה מהנִמוקים הללו.

ישנה מסקנה שניתן להעלות כבר עכשיו מכל האמור לעיל - כל שותפות עם חילונים תהיה מוגבלת, ותתאפשר רק כל עוד הנִמוקים שנמצא בחִפושנו מצדיקים את השותפות הזו. זה הרקע לדבריו המפורסמים של הרב סולובייצ'יק לגבי השותפות עם החילונים (חמש דרשות, עמ' 31-32). בדבריו מדמה הרב סולובייצי'ק את הדתיים לאברהם ואת החילונים לנערים המלוים אותו אל הר המוריה. הליווי מגיע עד לנקודה מסוימת, ממנה מתקדמים אברהם ויצחק לבדם. גם שיתוף הפעולה עם החילונים מוגבל לאותם מפעלים חומריים של המדינה, בעוד שבנוגע לתכלית הקדושה והעיקרית אנו אומרים לנערים 'שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה':

אנו משתפים פעולה אתכם בכל המפעלים, אולם אין פשרות בנוגע ל"מקום אשר אמר לו הא-לקים", בנוגע למטרה הסופית של נסיעתנו בת האלפיים חזרה לארץ ישראל, בנוגע ל"כה" (תכלית הכל!)[24].

בניין הארץ הוא דבר חיובי

לעיל הבאנו את טעונו של הרב סולובייצ'יק, לפיו אין כל מקום לציונות המנותקת מהמסורת. כפי שנראה לקמן, הצד השני של טענה זו הוא שהמסורת מהוה בסיס לציונות, שהיא דבר חיובי. חיבת ציון היא ערך דתי, והיא כוללת כלשון הרב סולובייצ'יק (דברי הגות והערכה עמ' 91-92):

ישיבה בארץ והשתקעות בה, חינון עפרה ורציית אבניה, נשיאה בעול היישוב בימי מצור ומצוקה והשתתפות בגורלו, התקשרות לעיר-הקודש ירושלים, אפילו כשצר ואויב עמד בשעריה, ודחייה בשתי ידים של כל הצעה ליציאה לחוץ לארץ[25].

בנין הארץ הוא דבר חיובי. וגם ההקרבה של הציונים החילונים למען בנין הארץ נחשבת להם כקרבן לא-לקי ישראל, קרבן הדרוש על מנת לזכות בארץ. הדבר נחשב לה למרות שלא נתכוונה לשם שמיים, מאחר שהמעשה עצמו חיובי (חמש דרשות עמ' 16-17[26]):

...נראה, כי גם היהודי החילוני, חבר תנועה לא-דתית, מוכרח לעשות קנין ולזכות לא רק בארץ ישראל, אלא גם בא-לקי ישראל... בנטיעת עץ בהרי יהודה, הוא משריש את עצמו בנצח; עם השקאת פרדס בעמק, רועף טל אורות של נצח ישראל, של בורא העולם, גם על הבלתי-מאמין (שכאילו איננו מעוניין בו).

... לבי על אותם היהודים, אשר נדחפים על ידי כח סטיכי אל בורא העולם ומתאמצים לדכא את הגעגועים. הכפירה העיקשת בבורא העולם, למרות השאיפה האינסטיקטיבית של האדם אליו, גורמת להרבה הפרעות רוחניות-רגשיות, לבלבול המחות והלבבות. אולם אין בכל זה לשנות את העובדה, כי ככל שהיהודי החילוני צועק שאין לו שייכות כלשהי לקדושה, יותר הוא מרגיש בלבו פנימה כי מעיד הוא עדות שקר על עצמו.

לפיכך בנו מזבחות כל המפלגות, ממזרחי-הפועל המזרחי עד מפא"י ומפ"ם, והקריבו קרבנות עליהם. (וקרבן יהודי הוא לעולם לרצון, אף אם המקריב איננו מתכוון לשם שמים).

לא כל קרבן של החלונים עולה לרצון, וכך עולה מדברי הרב סולובייצ'יק בנוגע לקרבנות שהקריבו החילונים למען הסוציאליזם, שהם קרבנות שהוקרבו לשווא (ימי זיכרון עמ' 194). מובן, אם כן, שהקרבן למען בנין הארץ הוא לרצון בגלל הנקודה שהזכרנו, לפיה בנין הארץ הוא חיובי.

כמו כן, במספר מקומות הרב סולובייצ'יק משבח את תנועת המזרחי, שבזכותה גם ליהדות הדתית היה חלק בבנין הארץ (חמש דרשות עמ' 119-120[27]):

לולא המזרחי, היו תקומת המדינה ובנין הארץ נזקפות כליל על חשבון המפלגות הבלתי-דתיות. ואל יהא הדבר קל בעינינו. אם רוצים אנו בכך ואם לאו, תקדיש ההיסטוריה היהודית הרבה דפים למדינת ישראל. שמנו ייזכר שם רק בזכות תנועת המזרחי והפועל המזרחי.

ברור שדברים אלו נובעים מהנחת היסוד הבסיסית, לפיה בנין הארץ הוא דבר חיובי. הדבר נובע מהזיקה של עם ישראל לארץ ישראל[28]. כפי שראינו, הרב סולובייצ'יק אומר בפירוש כי דבר זה טוב על אף שחילונים עשו אותו. עובדה זו גרמה לו להעריך את אנשי המזרחי, שגם בנו את הארץ וגם היו דתיים, וכן גרמה לו לקרוא לדתיים לבנות את הארץ ולא להשאיר זאת לחילוניים[29].

ראייה הסטורית

תפיסתו של הרב סולובייצ'יק את ההיסטוריה היא אחת מהסיבות המרכזיות לתמיכתו בציונות. לשיטתו, על האדם המאמין[30] לחפש בהִסטוריה משמעות לגביו[31]. ההִסטוריה יכולה לבאר לו מה רצון ה' בעולם. הרב סולובייצ'יק משתמש בנִמוק זה מספר רב של פעמים, ומבאר מספר נִמוקים הִסטוריים המובילים לתמיכה בציונות.

מלבד עצם קיומה של מדינת ישראל המעיד כי היא מהווה מילוי של רצון ה'[32], מציין הרב סולובייצ'יק סימנים הִסטוריים נוספים מהם הסיק כי מדינת ישראל מהווה מימוש של רצון ה':

א. מדינת ישראל הצילה את העם היהודי. השואה הוכיחה כי הציונות צדקה, ועתיד עם ישראל מונח בארץ ישראל (חמש דרשות עמ' 23).

בהקשר הזה מביא הרב סולובייצ'יק פעמים רבות את השואה כגורם המראה על נחיצות מדינת ישראל, ומוכיח את צדקת הדרך של המזרחי. זהו גם אחד הלקחים שיש להפיק מהשואה, לאור העובדה שמדינת ישראל היתה מצילה רבים לו היתה מוקמת מספר שנים מוקדם יותר[33]. הרב סולובייצ'יק אף קבע שיש קשר בין שני הארועים, באומרו ש"מדינת ישראל עצמה קמה מאפרה של השואה" (פרקים במחשבת הרב, עמ' 24[34]).

נִמוק זה קשור גם לנִמוק על ביצור הקיום היהודי, ונרחיב בכך בסעיף הבא.

ב. הקמת המדינה היתה ארוע מופלא מבחינה הִסטורית, שניתן להסבירו רק באמצעות ההשגחה. הרב סולובייצ'יק מצין שתי ראיות הִסטוריות המצביעות על כך שהקמת המדינה היתה אירוע לא צפוי הִסטורית, שניתן להסבירו רק על-ידי ההשגחה שהתערבה בהִסטוריה: הראשונה היא בחינת מצב הציונות שהיתה בשפל בשנים שלפני הקמת המדינה[35], והשניה היא התבוננות על אירועי הקמת המדינה - הצבעת האו"ם והנצחון במלחמת העצמאות[36].

ביצור הקיום היהודי

אחד הדברים שמדינת ישראל פעלה הוא ביצור הקיום היהודי[37]. הרב סולובייצ'יק מדבר על כך בשני מישורים - פיזי ותודעתי.

במספר מקומות הרב סולובייצ'יק אומר שמדינת ישראל מגנה פיזית על היהודים. צבא ההגנה לישראל מגן על היהודים בארץ, ואף יהודי חוץ לארץ מוגנים יותר בזכות העובדה שמאז הקמת מדינת ישראל יש להם מקום לברוח אליו בעת רדיפות[38].

מלבד ההגנה הפיזית נודעה למדינת ישראל גם השפעה תודעתית. מדינת ישראל יצרה מספר שִנויים משמעותיים בתודעת היהודים בכל העולם, וסייעה לרחוקים מהיהדות להזדהות עם עם-ישראל, ולמצוא את דרכם חזרה (מקומה של המדינה ביהדות. מקבילה בחמש דרשות עמ' 109[39]):

מדינת ישראל תעזור לשמור על הזהות היהודית שלנו ותקל על מלחמתנו לקיום היהדות. אנו נמצאים, כמו רובינזון קרוזואה, על אי מבודד בים ההתבוללות. נחשולי הנכר וההתנכרות ליהדות מאיימים עלינו בשטפון - ומדינת ישראל תעזור לנו לעמוד במלחמה עם ההתבוללות.

הרב סולובייצ'יק אף מדגיש שסיבה זו מניעה אותו לתמוך במדינה למרות חילוניותה (חמש דרשות עמ' 23). לדבריו:

אפילו ארץ ישראל שאיננה דתית, בטוח בה עתידה של תורה ויהדות מסורתית הרבה יותר מכאן, בגולה.

 

שִנוי תודעתי נוסף שגרמה מדינת ישראל הוא חזוק הערבות בין היהודים – 'שיתוף הגורל'. בהקשר זה מזכיר הרב סולובייצ'יק מספר פעמים את חטאם של יהודי אמריקה, שיכלו לפעול מספיק להצלת יהודים בשואה, ומציין שהיום תודעתם השתנתה (דברי השקפה עמ' 50[40]). שִנוי תודעתי זה אינו נוגע רק לאירועי העבר אלא גם לפעולות של תמיכה ביהודי הארץ בהווה ובעתיד (קול דודי דופק עמ' 48-51).

חובה זו, כפי שמדגיש הרב סולובייצ'יק, אינה קשורה למדינה, אלא ליהודים החיים בה. לכן, מובן שנִמוק זה תקף גם כלפי מדינה חילונית[41]. נראה לי שנִמוק זה לא קשור לארץ ישראל[42].

 

להלן נראה משמעות תודעתית נוספת שיש לקיומה של המדינה - עמידתה האיתנה אמורה לשמש דוגמא ליהודי הגולה בחייהם.

לסיום סעיף זה אציין כי ישנו גם מקום בו הרב סולובייצ'יק רואה השפעה תודעתית שלילית, המשפיעה לרעה על הקשר בין היהודי באמריקה לבית הכנסת (דברי הגות והערכה עמ' 99[43]):

ההתחייבות כלפי מדינת ישראל, לה נענה היהודי מן התפוצה מרצון, מאפילה על כל התחייבויותיו כלפי המוסדות המקומיים. כוחה של התחייבות זו מכוון את היהודי המערבי לייעד מירב תרומותיו הכספיות למדינת ישראל ולמוסדותיה, ואילו בית-כנסת זוכה לעדיפות שניה.

 

מול האנטישמיות

הרב סולובייצ'יק ראה במדינה כלי חשוב במלחמה נגד האנטישמיות. הוא מצין שלוש נקודות יחס בין מדינת ישראל והאנטישמיות:

1. הרב סולובייצ'יק טוען כי יש כלל ביהדות, לפיו מה ששונאי ישראל מתקיפים הוא קדוש. השנאה ששונאים אנטישמים את מדינת ישראל מוכיחה את קדושתה (מקומה של המדינה ביהדות):

הסימן, שהנס של מדינת ישראל קדוש, הוא השנאה אליה; סיפרות השנאה נגד ישראל מצד שונאי ישראל שונים - ולא רק מצד ערבים.

יש לנו כלל בהלכה: אם שונאי ישראל מתקיפים דבר יהודי מסויים, סימן הוא שזה קדוש... היום מרוכזת כל השנאה של שונאי ישראל נגד מדינת ישראל...

דבר זה בלבד הוא כבר סימן, שתקומת מדינת ישראל יש בה קדושה, שהמדינה באה מקדושת הנצח: האויב מתקיף רק קדושה ולא חול..

כפי שמצוין בפירוש במקבילה שבחמש דרשות, הדבר תקף גם כשהמדינה חילונית (חמש דרשות עמ' 111):

כשאנו רואים כיצד כל שונאי האומה ריכזו את חמתם ואת זעמם (המכוון, לאמיתו של דבר, נגד אומתנו) על מדינת ישראל, שנעשתה מטרה לחיציהם ועלילותיהם... הרי שאין לך סימן טוב מזה, כי המדינה היא בעלת כוחות סמליים גדולים ושהינה, למרות שכבת אבק החולין המכסה אותה, בעלת קדושה פנימית הנובעת מקדושת הנצח של כנסת ישראל.

 

2. נקודת יחס שניה שמציין הרב סולובייצ'יק בין מדינת ישראל לאנטישמיות היא ההשפעה של מדינת ישראל על האנטישמיות. קיומה של מדינת ישראל מגן על היהודי מפני האנטישמיות, ומוריד את רמתה (קול דודי דופק עמ' 28).

מצד שני, הרב סולובייצ'יק ציין שהקמת המדינה גרמה גם לעליה ברמת האנטישמיות העולמית (חמש דרשות עמ' 52, קול דודי דופק עמ' 51-52).

 

3. האנטישמיות מוכיחה שמדינת ישראל היא לא הגאולה (ימי זיכרון עמ' 160):

באלול נוהג אני בוקר בוקר לומר אחר תפילת שחרית כמה פרקי תהלים. פעם התבוננתי ביחוד בפסוקים: "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד" (תהלים פג, ג-ד). נזכרתי בדרישה ההגיונית לכאורה, שדרשו כמה יהודים אורתודוקסיים לאחר ייסודה של מדינת ישראל, שנבטל את צום תשעה באב. טענו הללו ואמרו: הלא המשיח כבר בא והתגשמו כל תקוותינו! והנה, כיצד יסבירו יהודים אלו את העובדה, שבכל השנים לא הסכימו משקיפי האומות המאוחדות להוקיע רציחות של רוצחים ערביים, ומאידך היו תמיד מוכנים ומזומנים להוקיע לאלתר תגובת הגנה של חיילי ישראל! "כי נועצו לב יחדו, עליך ברית יכרֹתו: אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים: גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יֹשבי צור" (שם פג, ו-ח) - הישמעאלים, המוסלמים, ונֶהרוּ הבראהמיני בשעתו, הכנסייה הקאתולית ואף פקידים מסוימים במחלקת המדינה בוואשינגטון - שיש ביניהם העוינים זה את זה - מאוחדים יחדיו בעניין שנאת ישראל. תסביך זה מגיע עד האבסורד ממש.

במקומות רבים רואים שהרב סולובייצ'יק ציין את בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית כתוצאה של האנטישמיות (נגע בזה גם לקמן). עצם המצב הזה מוכיח שהגאולה עוד לא הגיעה[44].

 

מדינת ישראל כמסייעת למקומו של היהודי

לעיל ראינו כי הרב סולובייצ'יק צִפה שלמדינה יהיו משמעויות רוחניות לאדם, וכך היא תשיג את מקומה הראוי ביהדות. ראינו גם שעובדת היות המדינה חילונית מונעת ממנה להגיע למקום זה.

עם זאת, במספר מקומות הרב סולובייצ'יק דווקא מביא נקודות בהן מדינת ישראל מסייעת לאדם הפרטי לצאת מהמיצר בו הוא שרוי ולמצות את קיומו בצורה טובה יותר. בלשונו של הרב יובל שרלו, הוא נעץ את משמעותה של המדינה 'ביסוד דמות האדם בן החורין היונקת מתעודת האדם מעצם יצירתו'[45]. אומר הרב סולובייצ'יק (ימי זיכרון עמ' 219).:

כבודו של האדם אינו יכול לבוא לכלל מימוש אלא אם כן הוא בן חורין ועצמאי. כאן מקומם של מדינת ישראל העצמאית ושל בניין הארץ.

ובמקום נוסף (האדם ועולמו עמ' 231):

המסר העיקרי שאנו נרמזים עליו מסיפור הבריאה מכוון לעניין החובה המוטלת עלינו: "והלכת בדרכיו", היינו: להידמות אליו. "ללכת בדרכיו" משמע: להיות פעיל גם כיוצר ובונה כל אימת שיש צורך בתכונות אלה. בגמרא מובאים לא פעם ביטויים המגדירים את האדם כמעין "שותף להקב"ה" במעשה היצירה... ואת דבר היותנו שותפים למעשה היצירה עלינו לקיים גם ביחס לארץ ישראל.

הרב סולובייצ'יק חוזר מספר פעמים על משמעות זו, כאשר הוא מביא את מדינת ישראל כדוגמא שיש ללמוד ממנה ליחס הראוי של האדם אל מול העולם[46]. עמידתה האמיצה של מדינת ישראל מול יריביה מקרוב ומרחוק צריכה ללמד אותנו על העמידה ההירואית שנדרשת מן האדם המאמין באידאלים מסוימים, ועל הנכונות הנדרשת ממנו להיאבק ולמסור את נפשו למען ערכיו ועקרונותיו[47].

 

יש לדייק במשמעות המדויקת אותה נותן כאן הרב סולובייצ'יק. מצד אחד, מדובר על סיוע להגשמת המטרה שניתנה לאדם על-ידי הקב"ה, דבר הדומה לכאורה למטרות המדינה האידיאלית אותן הראנו לעיל. אך לדעתי, זו לא כוונתו בדברים שהבאנו לעיל, ולא משמעות כזו נותנת למדינה משמעות עליונה.

מעיון בהקשר בימי זיכרון (סביב עמ' 219) רואים כי יסוד זה, של כבוד האדם, קשור רק ל'עלמא דאיתגליא', לדברים הנגלים והפשוטים. לעומתם ישנו ה'עלמא דאיתכסיא', של הדברים הנסתרים, שלא ברורים לכל. בעולם זה "אין הנשמה מבקשת כבוד כי אם קדושה" (שם). בין הדברים הנכללים בעולם זה מונה הרב סולובייצ'יק את עבודת המקדש, שבת, טהרת המשפחה ומאכלות אסורות.

נראה לי, כי כאשר דבר הרב סולובייצ'יק על המדינה האידיאלית הוא דבר על מדינה שתסייע לאדם המודרני דוקא בתחומי ה'עלמא דאיתכסיא'. אמנם ה'עלמא דאיתגליא' חשוב, ונותן משמעות למדינה, אך לדעתי לא זו המשמעות הדתית לה ציפה הרב סולובייצ'יק. אם אשתמש במושגי החיבור 'איש האמונה הבודד', מדינת ישראל סייעה ליהודי 'איש ההדר', אך אין בכך סיוע ל'אדם השני', ל'איש האמונה הבודד'. כשהרב סולובייצ'יק בטא את צפיותיו מהמדינה הוא ציפה למדינה שתעזור לאדם 'למצוא את אלוהיו' (דברי הגות והערכה עמ' 90), ולא מדינה שתעזור לו למצוא את הכבוד.

עם זאת, מובן שהדבר לא מוריד ממשמעות הנִמוק בפני עצמו. העובדה שהנִמוק לא מתפרש במונחים דתיים אלא במונחים חילוניים[48], מאפשרת לרב סולובייצ'יק להחיל את הנִמוק גם על מדינת ישראל כיום, כשראשיה ומוסדותיה חילונים.

משמעות דתית

עד לנקודה זו הבאנו נִמוקים לתמיכה במדינה חילונית. ישנם מספר מקומות בהם הרב סולובייצ'יק מעניק משמעות דתית למדינה (החילונית!), בשני מובנים - תיאולוגי והלכתי.

הבחינה התיאולוגית

מבחינה תיאולוגית הרב סולובייצ'יק ראה משמעות להקמת המדינה, בכך שהיא מפריכה את טעוני הנוצרים על עזיבת ה' את היהודים, ומוכיחה את הברית התקפה בין הקב"ה לעם ישראל (דברי הגות והערכה עמ' 25[49]):

שלישית, הדוד התחיל לדפוק גם בפתח האהל התיאולוגי, וייתכן, כי זוהי הדפיקה החזקה ביותר. הדגשתי כמה פעמים בדברי על ארץ ישראל, שכל טענות התיאולוגים הנוצרים, שהקב"ה נטל מכנסת ישראל את זכויותיה בארץ ישראל, ושכל ההבטחות בנוגע לציון וירושלים מתייחסות במובן אליגורי אל הנצרות והכנסיה הנוצרית, נתגלו[50] בפרהסיא, על ידי יסוד מדינת ישראל, כטענות-שקר, שאין להן שום עיקר ושורש. יש צורך בידיעה מקיפה בספרות התיאולוגיה, מאז ימי יוסטין מרטיר עד התיאולוגים החדשים בימינו, כדי להבין את כל הפלא הגדול הזה, שעל ידו נפרכה בפומבי ההנחה המרכזית בתיאולוגיה הנוצרית... קורת-רוח אני מוצא בקראי בעתונים קתוליים ועתונים פרוטסטנטיים על מדינת ישראל. בעל כרחם עליהם להזכיר את שם ישראל כשהם מוסרים חדשות על ציון וירושלים הנמצאות בידינו. יש לי תמיד רגש מיוחד של סיפוק-נפש בשעה שאני קורא בעתון, שתגובת מדינת ישראל אינה ידועה כעת, כי שבת היום והמשרדים סגורים, או כשאני קורא בערב פסח ידיעה מ"יונייטד פרס", ש"היהודים ישבו הלילה לשולחן-הסדר בתקוה, שנסי-מצרים יחזרו ויתרחשו היום"

נִמוק תיאולוגי זה תקף גם כלפי המדינה החילונית. בדברו על השלטון של כנסת ישראל בציון וירושלים הרב סולובייצ'יק מתכון גם לשלטון החילוני. עצם העובדה שיהודים שולטים, אף אם הם חילונים, מפריכה את טענות הנוצרים. עם זאת, יש לציין שהדוגמאות שהרב סולובייצ'יק מביא הן דתיות לחלוטין (שבת ופסח). נראה שהוא הביא אותם בתור דברים הגורמים לקדוש השם אצל הגויים, כחלק מתפיסתו הבסיסית שעל המדינה להיות דתית (ועיין בדיוננו לעיל בסעיפים הראשונים).

הלכתית

במספר מקומות מבאר הרב סולובייצ'יק כי מדינת ישראל מגשימה חיוב הלכתי גמור של כיבוש הארץ (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור, עמ' 424-425):

אני מבדיל תמיד בין ממשלת מדינת ישראל ובין מדינת ישראל. המדינה היא קניין העם כולו, שניתן לו מאת הקב"ה בחסדיו המרובים. ישנה זיהות גמורה של הארץ בקדושתה עם המדינה. מצוות ירושה וישיבה מתבטאת לא רק בפיתוח ממשי של אדמת ישראל - בניין בתים, נטיעת יערות וגנים, איכלוס הארץ וכו'... - כי אם גם בכיבוש פוליטי ותפיסת הארץ על-ידי ישראל. בעצמה של העובדה, כי ריבונות מדינית ישראלית קיימת וכי יהודים שולטים בארץ - חולשים על גורלה, קובעים את מיכסת ההגירה, שומרים את גבולותיה ועסוקים בתיקון ענייניה בלי נוגש ומפריע - מתגשם האספקט העיקרי של מצוות ירושה וישיבה. אלה הם דברי הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם: "שנצטוינו לרשת את הארץ אשר נתן הא' יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה בידי זולתנו מן האומות או לשממה וכו'... הרי נצטוינו בכיבוש כל הדורות, ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל וכו'... הכל היא ממצות עשה שנצטווינו לרשת את הארץ ולדור בה וכו'". רבינו הגדול הדגיש, כי מצוות ירושה וישיבה מחייבת בשני דברים: 1) בהשתלטות ריבונית (ש"לא נעזבה בידי זולתנו"); 2) בהפרחת השממה הממשית ("או לשממה"). קדושת הארץ הנאצלת על המדינה לא ניתנה להפקעה, ואין איש יכול לטמאה או לחללה.

ובמקום נוסף (חמש דרשות עמ' 88-89):

קיומה של מדינת ישראל והעובדה שיהודים ולא אנגלים קובעים את העליה; כי יהודים, ולא ערבים, הינם הבעלים המדיניים בארץ וקיימת ממשלה יהודית, משטרה וצבא - הרי זה קיומה הגדול ביותר של מצות ישוב ארץ ישראל... תנועתנו הבינה זאת ואישרה קיום המדינה כערך יסודי דתי במערך הערכים שלנו[51].

ברור שדברים אלו מתייחסים גם למדינה החילונית, והרב סולובייצ'יק כתב אותם על מדינת ישראל כיום.

 

יש לשים לב לעובדה שישנם ערכים אחרים מלבד כיבוש הארץ, וכי יחסו של הרב סולובייצ'יק למדינה אינו מבוסס רק על החיוב ההלכתי הזה. לכן, ישנם דברים אחרים שיכולים לדחות נִמוק הלכתי זה (כמו שראינו לעיל בסוף הסעיף 'התמודדות עם הציונות החילונית'), ואם המדינה מפריעה למימוש ערכים דתיים אחרים יש לדחות אותה מפניהם.

סיכום

את המאמר התחלנו מהשקפתו של הרב סולובייצ'יק על המדינה האידיאלית. בהמשך ראינו את דעתו על המדינה הריאלית, שכללה שני חלקים עיקריים: בקורת על חילוניותה של המדינה, ונִמוקים שונים בעדה.

לדעת הרב סולובייצ'יק הנִמוקים בעד המדינה מכריעים את הכף, אם כי עדיין יש מקום לבקורת על המדינה[52]. לשיטתו יש לבחון כל הזמן את המדינה הריאלית, ולבדוק האם הנזק שבה עולה על התועלת. (הדבר אמור גם אם בשלב מסוים המדינה הריאלית תענה על ההגדרות של המדינה האידיאלית, שכן עדיין יש סיכוי שהמדינה הריאלית תשתנה לרעה).

כתוצאה מעמדה זו אנו מוצאים מקרים רבים בהם תמך הרב סולובייצ'יק במדינה ובציונות באופן כללי (חמש דרשות עמ' 89)[53]:

תנועתנו בלבד התבטאה בצורה חד-משמעית למען מדינת ישראל והעניקה לה תוקפה של ההלכה. תנועות דתיות אחרות עדיין מרבות חקר בעניין מספיק-ספיקא, כביכול.  ראשית, אם קיימת בכלל מדינת ישראל, ושנית, אם אינה, כלום לקבלה באהבה או לא? מכאן הסתבכותם מפעם לפעם בענינים פרדוכסליים.

בנוסף, הרב סולובייצ'יק תמך בציונות מעשית באופנים רבים. הוא היה נשיא המזרחי בארצות הברית משנת 1946 ועד יום מותו[54], תרם למטרות ציוניות[55], ואף תכנן לעלות לארץ[56].

עם זאת, הרב סולובייצ'יק לא התייחס למדינת ישראל במונחים של גאולה[57], ואף הסתייג ממנה במספר מקומות.

הרב סולובייצ'יק עצמו נסח את דעתו (תחילת המכתב לספר העשור):

אני מסכים על ידו, כי ישנה דעה הלכתית שלישית שאינה מקבילה לא לדעת שתומי העין השוללים, וגם לא לסברת ההוזים המחייבים חיוב מוחלט - עד כדי זיהוי התכלית העליונה של הוויתנו ההִסטורי והעל-הִסטורית - את המדינה. דעה שלישית זו (שהלכה כמותה בכל מקום) אני מרשה לעצמי לנחש, תחייב את המדינה ותוקיר תקומתה והתמדתה מתוך חבה והתמכרות אבל לא תפריז על ההערכה יותר מדי עד כדי גלוריפיקציה והאלהה. מובן הדבר, כי חובתנו היא לנסח את תפישתנו המסורתית במטבע הלכתית ברורה ומחוורת ולנקוט על פיה עמדה גלויה ותקפנית לכל הבעיות הבוקעות ועולות בקשר עם הלכה זו. מובטחני כי ניסוח כזה לא יפיק את רצונם של הקיצונים משני הצדדים.



[1]  ראה: הרב אהרן ליכטנשטיין, על יחסו של הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל לציונות, עלון שבות בוגרים יז, עמ' 157-171. ו"ס וורצבורגר, היסודות הפילוסופיים במשנתו הציונית-דתית של הרב סולובייצ'יק, בתוך: א' שגיא (עורך), אמונה בזמנים משתנים, ירושלים תשנ"ז, עמ' 111-122. מיכאל רוזנק, 'האדם היהודי' והמדינה, בתוך: ספר היובל לגרי"ד סולובייצ'יק, עמ' קנב-קסח. דב שוורץ, הציונות הדתית - תולדות ופרקי אידיאולוגיה, ספרית האוניברסיטה המשודרת, משרד הבטחון - הוצאה לאור, ישראל תשס"ג - 2003, עמ' 118-121 (להלן: שוורץ תשס"ג). דב שוורץ, הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק - (א) איש ההלכה: דת או הלכה?, הוצאת תבונות, אלון-שבות תשס"ד, עמ' 388-391 (להלן: שוורץ תשס"ד). דב שוורץ, ארץ הממשות והדמיון, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ"ז, עמ' 188-198, 246-273 (קבוצת העמ' האחרונה פורסמה גם בנוסח מוקדם כ'משנתו של הרב י"ד סולובייצ'יק בראי ההגות הציונית דתית', אמונה בזמנים משתנים, עמ' 123-145), (להלן: שוורץ תשנ"ז). הרב חיים נבון, תפישתו הציונית-דתית של הרב סולובייצ'יק, צוהר, גליון כב, תמוז תשס"ה, עמ' 159-170. הרב חיים נבון, נאחז בסבך, הוצאת מכון מעליות תשס"ו, עמ' 81-109. יעקב בלידשטיין, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק כהוגה דתי-ציוני - האומנם? בתוך: דרך הרוח - ספר היובל לאליעזר שביד, בהוצאת מכון ון ליר בירושלים ואחרים, ירושלים תשס"ה, חלק ראשון, עמ' 439-450.

כמו כן ארכז בהערה זו את המאמרים של הרב סולובייצ'יק שנזכרו במאמר זה, ולא כונסו בספר: יהדות ואמריקאיות, טורי ישורון ט, מ (תשל"ד) עמ' 5-9. יעוד וסיבתיות בהיסטוריה של עם ישראל, אור המזרח ל ג/ד (קו/קז), תשמ"ב, עמ' 198-203. אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים, אור המזרח לא, א (קח), תשמ"ג, עמ' 8. הקשר הנצחי בין כנסת ישראל ומדינת ישראל, אור המזרח מח ג-ד, ניסן תשס"ג, עמ' 7-13 (פורסם לראשונה באור המזרח, שנה ד אות ב, 27-31, תשי"ז). ברכה לר' משה קורונה, בתוך: עיטורים - לכ' משה קורונה, ירושלים תשמ"ו, עמ' 9-10. ארץ ישראל ומדינת ישראל, דף לתרבות יהודית, בהוצאת המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות, מספר 85, תשל"ח. חוויות החורבן, דף לתרבות יהודית, מספר 87, אב תשל"ח. מכתב לספר העשור ראה לקמן הערה 2. כמו-כן ישנם המקבילות לחמש דרשות, מקומה של המדינה ביהדות, ו'יד הרב מיימון', ראה לקמן הערות 31 ו-57 בהתאמה.

[2] כלשונו של הרב סולובייצ'יק בתוך תשובתו. התשובה התפרסמה באנגלית בספר Community, Covenant and Commitment, עמ' 163-166, ועתידה בעזרת ה' להתפרסם בעברית בספר אגרות שיצא לאור בקרוב. הנוסח המובא כאן ניתן לי על-ידי אבי מורי, מאיר מוניץ. להלן יקרא מכתב זה 'מכתב לספר העשור'.

[3] כך במקור.

[4] מה דודך מדוד, בתוך: דברי הגות והערכה, עמ' 90.

[5] לשטתו כל הערכים נובעים מהקב"ה. ערך נמדד לפי סיועו לקודש. "לגבינו קיים  רק שם-עצם אחד ומיוחד - תורה" (חמש דרשות עמ' 25-26). השאלה השניה היא האם זה נחשב בכלל ערך, או רק מכשיר טכני לפתירת בעיה כלשהי. השאלה השלישית נועדה לבחון את הערך למול ערכים אחרים. ראה במאמר 'ארץ ישראל ומדינת ישראל': "מדינת ישראל אינה מטרה סופית, אלא רק אמצעי, כלי-שרת לתכלית המקווה. אין קיום לכמה מצוות יסודיות בגולה, אלא בארץ-ישראל. ע"י יחיד אי-אפשר לקיים את המצוות האלה. רק ע"י רבים, ע"י מדינה. אנו מוכרחים, איפוא, לידע ולהודיע שהתורה מחייבת יסוד המדינה, שהמדינה נוצרה במצוות ובחסד עליון בכדי שנוכל לקיים את מצוות השם: "מלאו את הארץ וכבשוה". אם אנו נוקטים בדרך של התדבקות, אז יסוד המדינה הכרח הוא, כי המדינה היא ההתגשמות של תורת ההתדבקות". (לגבי עצם הטעון ההלכתי, עיין לקמן סעיף י2).

[6] אמנם ניתן לומר שקטע זה נוגע אך ורק למדינת ישראל כיום, המנוהלת בצורה חילונית, אך נראה לי ברור שהדבר תקף גם לגבי המדינה האידיאלית, מאחר שלפי ציורו של הרב סולובייצ'יק היא מוגדרת כאידיאלית רק אם היא מסייעת לרצון ה'. נקודה זהה מופיעה בשיחה 'יהדות ואמריקאיות' עמ' 9.

[7] עיין גם חמש דרשות עמ' 75.

[8] ראה גם: חמש דרשות עמ' 75-76, 80-81.

[9] עיין גם  חמש דרשות, עמ' 117.

[10] כפי שכתב הרב חיים נבון (נאחז בסבך עמ' 94 הערה 12), זה המוטיב המרכזי של חמש דרשות. נזכיר חלק מהמקומות: עמ' 45, 76-77, 89, 115-117, 134. להלן בסעיף ד נדון בכך, ואף נביא מקור בו הרב סולובייצ'יק כותב בפרוש שבקורתו מכוונת למנהיגים החילונים.

[11] ראה גם: חמש דרשות עמ' 50-51, דברי השקפה עמ' 12-13, ימי זיכרון עמ' 117, הקשר הנצחי בין כנסת ישראל למדינת ישראל, עמ' 11-12.

[12] לא אדון כאן ביחסו הכללי של הרב סולבייצ'יק לחלוניות, ואביא רק מקורות הנזקקים ישירות לשאלתנו.

[13] להלן המובאות שמצאתי בכתביו:

בין המובאות השליליות, או המובאות אתן הרב סולובייצ'יק לא מסכים, ניתן למצוא את חיים וייצמן (חמש דרשות עמ' 20), אחד העם (ימי זיכרון עמ' 86), ביאליק (חמש דרשות עמ' 28, 121), נחום סוקולוב (חטאו הכבד של דורנו), בן גוריון (אליו נכתב מכתב 'מיהו יהודי'). אציין התבטאות חריפה נגדו שמובאת על-ידי תלמידיו, במהלך שעור במסכת סנהדרין, ש"הדין של יהרג ובל יעבור (שחל כשהאנס רוצה להעבירו על דת ישראל) קיים בין אם האנס הוא נכרי כאנטיוכוס, או אם הוא יהודי – כבן גוריון" (נפש הרב עמ' צא).

המובאות אתן מסכים הרב סולובייצ'יק, או מביא את המובאה להבהרת דבריו: ביאליק (איש ההלכה, עמ' 13 (ראה דב שוורץ, תשס"ג, עמ' 119, ושוורץ תשס"ד עמ' 390, הערה 32), ואיש ההלכה עמ' 56), אחד העם (חטאו הכבד של דורנו), י"ל פרץ (איש ההלכה עמ' 89-90). לא מצאתי בכל כתביו אזכור של הרצל.

[14] ראה גם: על התשובה עמ' 142, שהובא לעיל סעיף ב. כפי שהערנו שם, יתכן והקטע מסתיג ממדינת ישראל הריאלית.

[15] השווה: חמש דרשות עמ' 75,  דברי הגות והערכה, עמ' 229, יעוד וסיבתיות בהיסטוריה של עם ישראל, עמ' 201.

[16] עיין בנפש הרב עמ' צג שגם הוא תולה התבטאות זו ביחס לחילונים.

[17] נקודה זו מופיעה במספר רב של מקומות. למשל: חמש דרשות עמ' 47-48, ימי זיכרון עמ' 158, 184-184, 249, על התשובה עמ' 56-58. ראה גם בשיחה 'ארץ ישראל ומדינת ישראל'.

[18] פרופ' דב שוורץ (עיין דבריו בשוורץ תשנ"ז, עמ' 262-268 ובתגובתו של הרב חיים נבון, נאחז בסבך, עמ' 104-107) הרחיב בסוגיה זו, ודברי קצת שונים מדבריו, עיין שם, ובתגובתו של הרב חיים נבון. מקוצר מקום לא אדון בדבריהם, ורק אציג את דעתי. אציין למען ההגינות כי ראיה חזקה לדבריו של פרופ' שוורץ נגד דברי נמצאת בשיחה 'ארץ ישראל ומדינת ישראל, ואכמ"ל.

[19] הדברים מובאים עם הטעון של קדושת הארץ, שיובא להלן בתת-הסעיף 'משמעות דתית – הלכתית'. הבאתי רק את הדברים הנוגעים לנקודה שלנו, של הפרדת המדינה מהאנשים המנהיגים אותה.

[20] נקודה זהה מופיעה בחמש דרשות עמ' 89. ראה גם בחמש דרשות עמ' 76, שם הרב סולובייצ'יק דוחה את הטענה שיש בישראל רדיפות נגד הדת, ומאשים את המפלגות החילוניות ביחס לא מספק לערכים דתיים. ראה בשיחה 'ארץ ישראל ומדינת ישראל': "מדוע מסר הקב"ה את רסן המדינה דווקא לחילונים? זה רצון השם. יש לו סבלנות... ומי נתן לנו הזכות והרשות להתנגד לרצון ה'? האם מותר לנו להילחם נגד הציונות והמדינה רק מפני שלא נבין ונדע דרכי ה'?". מובן מכאן שיש לבחון את המדינה, ואם קיומה הוא ברצון ה', אז יש לתמוך בה למרות מנהיגיה החילונים.

[21]  הרב סולובייצ'יק מציֵן בפרוש מה היתה מסקנתו אם המדינה עצמה היתה חילונית (חמש דרשות עמ' 76): "אם תוצג לנו השאלה, במה אנו בוחרים - במדינת ישראל חילונית, שניתקה, ח"ו, את כל קשריה עם המסורה העברית מעבר הנהר, או בא-לקי ישראל, - הלא תבינו, כי כולנו, פה אחד, נבחר בא-לקי ישראל". שם הראיה שמביא הרב סולובייצ'יק לכך שהמדינה אינה חילונית היא תמיכתה בענינים דתיים במספר תחומים (בתי ספר דתיים, כשרות בצבא וכד'), שמעידה שהמדינה עצמה אינה מתנגדת לדת. בעקבות ראיה זו מועברת הבקורת מן המדינה עצמה אל המפלגות החילוניות.

[22] כפי שציינו הרב ליכטנשטיין, רוזנק ו-וורצבורגר (ראה לעיל הערה 1), גישה זו היא גישת יסוד בהגותו של הרב סולובייצ'יק, והיא אחד מהמניעים החזקים שלו לתמיכה בציונות. ראה: חמש דרשות עמ' 97-100, 115. ראה גם לקמן בסעיף 'מדינת ישראל כמסייעת למקומו של היהודי'.

[23] ראה למשל: דברי הגות והערכה עמ' 31, חמש דרשות עמ' 69, 72-73, 99, 133-135.

[24] ראה את התנאים עם המדינה גם בחמש דרשות עמ' 52, 74-75 ועוד.

[25] רעיון דומה מופיע בדברי הגות והערכה עמ' 102-103, ובעל התשובה עמ' 200, ובחמש דרשות עמ' 24-25, על אהבת התורה וגאולת נפש הדור עמ' 422-423, מן הסערה עמ' 54, חוויות החורבן, הקשר הנצחי בין כנסת ישראל ומדינת ישראל עמ' 10-11, יעוד וסיבתיות בהיסטוריה של עם ישראל עמ' 200-201. כמו כן, ישנם מספר מקומות בהם מדבר הרב סולובייצ'יק על קדושות הארץ על בסיס דברי הרמב"ם. ראה לדוגמא: על התשובה עמ' 300-308.

[26]  נקודה דומה מופיעה בחמש דרשות עמ' 90.

[27]  ראה גם: חמש דרשות עמ' 99, 133, ברכה למשה קורונה עמ' 9.

[28] במספר מקומות הרב סולובייצ'יק מציין שזו תחושה פשוטה, שאין צורך כלל להביא לה נִמוק עיוני או שכלתני. פרופ' בלידשטיין (עמ' 444-445) נתן לתחושה זו ולעוד תחושות לא רציונליות דומות מקום מרכזי. אכן, ישנם מספר מקומות בהם אומר זאת הרב סולובייצ'יק בפירוש. ראה למשל: חמש דרשות עמ' 75, 109 וביתר חריפות ב'מקומה של המדינה ביהדות' המקביל, על אהבת התורה וגאולת נפש הדור, עמ' 418, דברי הגות והערכה עמ' 181-182, 216, ימי זכרון עמ' 117-118. עם זאת, בשום מקום הרב סולובייצ'יק לא הביא תחושה זו לבד, ותמיד הביא אתה את הנִמוקים המובילים אליה ומצדיקים אותה. לכן בחרתי במאמר שלא ליחד סעיף מיוחד לתחושה זו, ולהבליע אותה לפי הנִמוקים אותם מביא הרב סולובייצ'יק בצמוד לתחושה זו.

[29] ראה: חמש דרשות עמ' 99, דברי הגות והערכה עמ' 31-32.

[30] לשטתו אי אפשר להוכיח את האמונה מההִסטוריה, ומשמעות זו היא רק לאדם שכבר מאמין. "מהלך ההיסטוריה איננו מאשר את אמונתנו הדתית האיתנה" (אדם וביתו עמ' 60).

[31] דברי השקפה עמ' 214-215, מקומה של המדינה ביהדות – שיחה זו היא שכתוב של אחת משיחות הרב סולובייצ'יק ב'ועידת התנועה בארה"ב', ופורסמה בעיתון כלשהו, ככל הנראה סמוך לנשיאתה. מצאתי אותה בספרית הר-עציון, תחת הסימון ט/4.2/17, ולא הצלחתי לזהות באיזה עיתון פורסמה, אם כי יש להניח שב'הצופה'. שיחה זו מקבילה לשיחה 'מטל השמיים ומשמני הארץ' שפורסמה בחמש דרשות, עמ' 107-128. לא הפנתי לחמש דרשות מכיוון שהניסוח הזה ברור יותר. הקטע המקביל נמצא בחמש דרשות עמ' 109-110. בשאר המקומות במאמר זה ציטטתי ישר מחמש דרשות, אלא אם כן צוין שם אחרת.

[32] ראה הערה קודמת.

[33] ראה: דברי הגות והערכה עמ' 20, 23, 28. חמש דרשות עמ' 23, 88.

[34]  הופנתי לשם על-ידי מאמרו של פרופ' דב שוורץ, ולא הכנסתי מקורות אחרים מהספר למאמר.

[35] עיין דברי השקפה עמ' 61-62

[36] קול דודי דופק עמ' 23-24.

[37] דברי השקפה עמ' 107.

[38] דברי הגות הערכה, קול דודי דופק, דפיקות שניה, חמישית וששית, עמ' 24-29, חמש דרשות עמ' 24.

[39] מקומות נוספים בהם מופיע עקרון זה: דברי הגות והערכה עמ' 25-26 , ימי זיכרון עמ' 244, חמש דרשות עמ' 96, הקשר הנצחי בין כנסת ישראל למדינת ישראל עמ' 12.

[40] ישנם מספר מקומות בהם מזכיר זאת הרב סולובייצ'יק, ומצין את שִנוי התודעה: דברי השקפה עמ' 19, יהדות ואמריקאיות עמ' 8, שִנוי התודעה מוזכר גם בעל התשובה עמ' 198-199.

[41] כפי שראינו בסעיף ה, הרב סולובייצ'יק החשיב את החילונים כיהודים.

[42] עיין על התשובה עמ' 96-98, יהדות ואמריקאיות עמ' 9 – שם משווים הקיבוץ היהודי באמריקה והקיבוץ היהודי בארץ ישראל.

[43] נקודה דומה מופיעה ב'קשר הנצחי בין כנסת ישראל ומדינת ישראל' עמ' 9 (לגבי דור המהגרים השני, עין שם).

[44]  דב שוורץ (שוורץ תשנ"ז, עמ' 257-258) רואה בטעון זה טעון מרכזי, כנראה לאור השוואתו לרב ריינס. לדעתי יש לו מקום פחות מרכזי, שכן מצאתי רק פעם אחת בה מובא הנִמוק הזה במפורש.

[45] הרב יובל שרלו, משקל פרקי הבריאה במשנתו של הרב סולובייצ'יק ומשמעותו, בתוך: פיתוחי חותם (קובץ מאמרים בהוצאת ישיבת פתח תקוה) ב, תשס"ו, עמ' 248-249.

[46] הרב סולובייצ'יק מתייחס בשלשה הקשרים למצבה הבינלאומי המבודד של מדינת ישראל: 1. כביטוי לאנטישמיות (ראה לעיל בסעיף 'מול האנטישמיות'). 2. כזרז לסיוע למדינה (ראה לקמן בסיכום. הדבר הוזכר שם, אך לא נידון בצורה מפורטת). 3. אצלנו, כדגם לקיום הירואי בעולם המודרני.

[47] עיין דברי הגות והערכה עמ' 229 , ימי זיכרון עמ' 135, 203-204, יהדות ואמריקאיות עמ' 8.

[48] עיין ברב הרב חיים נבון (נאחז בסבך עמ' 105) שטוען שאיש ההדר יכול להיות חילוני.

[49] נקודה זו מופיעה גם בחמש דרשות עמ' 79.

[50] הנוסח וההדגשה המובאים כאן הובאו מבסוד היחיד והיחד. בדברי הגות והערכה מצוי נוסח אחר, ובמקום 'נתגלו' כתוב 'נתבדו'.

[51]  נִמוק זה מופיע גם בשיחה 'ארץ ישראל ומדינת ישראל'.

[52] רבים דנו בשאלת מקומם של הנִמוקים זה מול זה, וכן בדמותה של המדינה העולה מנִמוקים אלו. אביא בקצרה חלק מהדברים.

פרופ' דב שוורץ טוען כי יסוד שיטתו של הרב סולובייצ'יק הוא הנִמוק ההלכתי, שהובא לעיל בסעיף 'משמעות דתית' (שוורץ תשנ"ז עמ' 188-189).

הרב ליכטנשטיין, רוזנק ו-וורצבורגר טוענים שיש לחפש את המניע העיקרי בהגותו הכללית של הרב סולובייצ'יק:

 הרב ליכטנשטיין ו-וורצבורגר מעמידים את המניע ביסוד המחשבתי שעל האדם לפעול בעולם בכוחות עצמו. רוזנק טוען שהנִמוק נובע מהיסוד הדיאלקטי בהגותו של הרב סולובייצ'יק. לטענתו, בדיאלקטיקה הבסיסית בין רוחנית ומעשיות (האיש הראשון והאיש השני באיש האמונה), המדינה תופסת את מקום המעשיות - הצורך לגשם ולפתח את העולם. מכאן גם נובע לשיטתו היחס המסתייג למדינה - היא רק צד אחד בדיאלקטיקה, ויש לדון על היחסים בינה לבין הצד השני.

פרופ' בלידשטיין טוען שהמניע המרכזי הוא אותה תחושה חיובית אינטואיטיבית, המובאת לעיל  בתת-הסעיף 'בניין הארץ הוא דבר חיובי'.

כפי שראינו, ישנן מובאות התומכות בכל אחת מהדעות. נראה לי שכולם צודקים, וכל נִמוק היה חלק ממערך שלם של נִמוקים שהובילו את הרב סולובייצ'יק לתמוך בציונות.

[53] ראה גם את קריאותיו לסייע למדינת ישראל, למשל: דברי הגות והערכה עמ' 31-32, יהדות ואמריקאיות. ימי זיכרון עמ' 133, התשובה והחכמה שבראש ושבלב.

[54] יצוין שעובדה זו היתה בעלת משמעות לגביו. כך הוא איים להתפטר ממעמד זה אם המפד"ל לא תתמוך בועדת חקירה לארועי סברה ושתילה, בשנת תשמ"ג (1983). יצוין גם כי זו ההתייחסות אחרונה של הרב סולובייצ'יק לתנועה הציונית ולתנועת המזרחי שהצלחתי למצוא.

[55] ראה במאמרו של הרב לכטנשטיין, שמעיד על תרומתו לאיגוד ישיבות ההסדר. הרב ליכטנשטיין גם מעיד שם על גאוותו בנכדיו המשרתים בצה"ל.

[56] ידועות לנו פעמיים בהן שקל זאת ברצינות: בשנת 1935, כאשר ביקר בארץ ושקל להשתקע בה, ובאמצע שנות השישים, כפי שכתב במכתבו למרים שילה (מפניני הרב עמ' קצט).

[57] ישנו מקום אחד בו ישנה רמיזה בנושא, אך המסר שם הוא שעוד לא הגענו לשלב הגאולה. בדברו על הדרך שעברה תנועת המזרחי אומר הרב סולובייצ'יק: "עדיין לא הגענו ליום הששי של היצירה בתולדות ישראל, עולמנו, גורלנו, שרוי עדיין במצב של תהו ובהו. מפעלנו רחוק-רחוק מלהיות מושלם; עדיין אנו באתחלתא דאתחלתא, אין אנו יכולים עדיין לתת סקירה על כל אשר עשינו" (חמש דרשות עמ' 66, ההדגשה שלי). הביטוי הזה מופיע גם במקבילה (פורסמה תחת השם 'דברים - בוועידה הארצית של הסתדרות הציונים הדתיים (מזרחי-הפועמ"ז) באמריקה', כ"ו חשוון - א' כסליו תשכ"ד, לונג ביטש, ניו יורק. הדרשה מקבילה לחמש דרשות, אך הניסוחים בה בדרך-כלל יותר חריפים. נראה למקבילה זו כיוון ככל הנראה רוזנק במאמרו, הערה 36. הדברים נמצאים בספריית יד הרב מיימון, תחת הסימון י-ם 2951), כך שלא נראה שהוא פליטת קולמוס, ונראה שאכן הרב סולובייצ'יק השתמש בביטוי המדויק הזה. עדיין, עיקר המסר העולה מהפסקה הוא נגד האומרים שהגענו לגאולה. נראה לי שאין לייחס לרמיזה זו משמעות של 'ראשית צמיחת גאולתנו', במיוחד לאור העובדה שברוב מוחלט של המקומות הוא לא אמר זאת, ובחלקם אף הסתיג מכך מפורשות. הרב סולובייצ'יק כן ראה במדינה פוטנציאל והזדמנות שעשויה להתפתח, ואף הוסיף וטען שהמדינה היא קריאה של ההשגחה לעם ישראל לפעול על מנת להתקדם דרך המדינה לגאולה.

פרופ' בלידשטיין טוען (ראה לעיל הערה 1, עמ' 440, 448), שבמאמר קול דודי דופק ישנה התבטאות נוספת המזכירה גאולה (דברי הגות והערכה עמ' 24). אולם, לענ"ד הביטוי גאולה מופיע שם כלפי הנס של מגילת אסתר, ולא כלפי תקומת המדינה (על אף שאכן ישנה השוואה ביניהם). פרופ' בלידשטיין בעצמו טען כי זו "גאולה של הצלה מצרה, ולא גאולת אחרית הימים".

הרב אבישי דוד (ראש ישיבת תורת שרגא), שלמד אצל הרב סולובייצ'יק, מעיד שבמהלך שיעוריו הוא זוכר פעמיים שהרב סולובייצ'יק הזכיר את אמרתו של הרב הרצוג ש"לא תהיה גלות שלישית", וכן דייק זאת מהרמב"ן לפרשת בחוקותי. לא מצאתי אזכור כזה בכתובים. נראה שיש לבחון את הקשר, על מנת להבין בדיוק לאיזו גלות ואיזו גאולה התכוון הרב סולובייצ'יק. אם אכן הכוונה היא כפשט הדברים – הדבר מקשה כמובן על מה שנכתב בגוף המאמר.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 9687

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer