iconקישור לגירסת הדפסה

לדעת לחלום

לפתע פתאום

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לקים עלים וירדים בו… וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית א-לקים וזה שער השמים.   (בראשית כח, י-יז)

יעקב בורח מעשו, וזהו לכאורה הדבר היחיד שבו הוא עסוק - ביציאה לגלות. ההתגלות הא-לקית באה כביכול בעל כורחו, בהפתעה גמורה. אפשר לומר שישנה כאן כעין התנגשות, "ויפגע במקום". כך גם באים הדברים לידי ביטוי בתגובה הראשונית, "יש ה' במקום הזה - ואנכי לא ידעתי". אין בשלב הראשון התייחסות לעצם הדברים שנאמרו בחלום, אלא ישנה התייחסות אך ורק לגורם הפתאומיות שבהתגלות. באמצע הבריחה, פתאום: זה בית א-לקים. מסתבר, כי מצד האדם אפשר לעבור ליד בית א-לקים ולא לשים לב לדבר. אפילו יעקב לא שם לב היכן הוא עובר עד שהקב"ה כפה עליו את המפגש. חז"ל מוסיפים אמירה קיצונית יותר - יעקב כבר הגיע לחרן וחזר למקום ההתגלות.[1] זו המשמעות שעולה בצורה חזקה מהפסוקים - מפגש פתאומי וכביכול כפוי.

ויפגע במקום

יעקב פוגע במקום. ניתן לראות בפגיעה זו שני ממדים. האחד - הקב"ה מפגיש אותו עם שקיעת השמש שנעמדת מולו, פגישה המכריחה אותו לעצור. המשמעות במובנים הרחבים היא של התנגשות; הקב"ה כביכול חוסם את דרכו של יעקב.

הממד השני - פגיעה, מלשון תפילה. זו לשון קשה יותר מלשונות התפילה שהוזכרו בתורה עד כה. אצל יעקב ישנה תפילה של הפצרה, תחושה של דבר שמתנגחים בו. לא תפילה דוממת ושקטה כאותה "עמידה" של אברהם או "שיחה" של יצחק.[2]

המפגש המתואר, נראה כמפגש חזק משני הכיוונים: מצד אחד - הקב"ה עוצר את יעקב בכוח, מביא גורמים שיחסמו את דרכו. ביטוי חזק לכך מופיע במדרש: "בקש לעבור - נעשה העולם כולו כמין כותל בפניו".[3] השמש שוקעת בטרם עת ויעקב נאלץ לעצור; הקב"ה כביכול מציב כותל שאינו מאפשר ליעקב להמשיך בדרכו.

מצד אחר - יעקב מתפלל תפילה שיש בה המודעות לקיומו של "הכותל" הניצב ממול. תפילה זו אינה דו-שיח פשוט, או שיחת אהבה. יש כאן פגיעה קשה שבאה מתוך מפגש של התמודדות.

וילן שם

בצד הממד הקודם, של מפגש המבטא התנגשות ופגיעה, ניתן לראות באותו תיאור את הממד ההפוך. בעקבות המפגש נאלץ יעקב ללון במקום, "ויפגע במקום - וילן שם". מתוך המרוצה והמאבק, ההתנגשות וההתמודדות נולד מפגש המחייב עצירה. כיון שאי אפשר להמשיך בדרך, צריך ללון. לינה זו, היא המאפשרת את ההתגלות הגדולה שתופיע בחלום. אותה התרחשות שנראית כפויה משמשת תשתית להופעת ההתגלות הא-לקית.

חלום יעקב

מכל החלומות הממלאים את ספר בראשית, נראה חלום יעקב כמיוחד במינו. באופן פשוט, מה שמתגלה ליעקב בחלומו הוא ההבטחה לשמירה ולהשגחה. אך נראה שיש כאן הופעה רחבה בהרבה, שההבטחה היא רק השלכה שלה. לא מההבטחה יעקב מתפעל, אלא מאותה התגלות שהיא המקור להבטחה.

האפשרויות הפשוטות שעולות בהבנת משמעות החלום תלויות בשני צדי הרגשות העומדים ברקע - המאבק מצד אחד והלינה מצד שני. עוד קודם לחלום, צדדים אלה קיימים בתפיסת משמעות הלילה כשלעצמו. מחד-גיסא - זהו זמן המבטא חושך, גלות וקשיים. במיוחד אצל יעקב שתפילתו תפילת ערבית, המייצגת חווית מאבק עם הלילה. מאידך-גיסא - הלילה הוא זמן המוקדש לשינה שהיא הפסקת כל פעילות והתנתקות משטף החיים החזק.

שתי המשמעויות הללו באות לידי ביטוי גם בפרשנות למראה שהופיע בחלום. הרמב"ם במורה נבוכים[4] מסביר שהחלום מבטא מעבר בין עולמות. מעולם שההתרחשות בו היא במישור האופקי - שהאדם פועל בו בהתרוצצות על פני השטח, לעולם הפועל במישור האנכי - "מלאכי אלקים עלים וירדים בו". על פי דבריו, התגלות זו מבטאת התנתקות מעולם העשייה המורכב ומפגש עם התרחשות א-לקית.

לעומת דברי הרמב"ם, מדברי חז"ל במדרש[5] עולה משמעות שונה בתכלית: "והנה מלאכי א-לקים עולים - שנים, ויורדים - שנים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן". חז"ל מיחסים את עליית המלאכים ואת ירידתם לאומות העולם הנאבקות בינן לבין עצמן על השלטון בעולם. משמעות זו מתחדדת לאור הנאמר במדרשים אחרים, שבהם גם יעקב נקרא לנטול חלק באותם המאבקים.[6] על פי גישות אלו, חלום יעקב אינו ביטוי של ניתוק מהעולם. ההפך הוא הנכון. כל סיבוכי העולם, הגלויות והצרות העתידות להופיע בתוך העולם, באים לידי ביטוי במראה זה.

ניתוק ומאבק

חז"ל רואים את אותם שני צדדים הטמונים במפגש ובהתגלות, גם ביחס לשינה של יעקב. כך עולה מדברי המדרש: "וישכב במקום ההוא, רבי יהודה ור' נחמיה; ר' יהודה אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב, ור' נחמיה אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב".[7] בתורה אין כל התייחסות לשנותיו של יעקב בבית מדרשו של שם ועבר. בתקופה זו יעקב נמצא במצב של בריחה והתנתקות. הוא בורח מעשו אחיו, ובמקביל - בורח ומתנתק מכל הווית העולם. התנתקותו מוחלטת עד כדי כך שתיאור תקופה זו מוסתר מאיתנו. יעקב נעלם כביכול. מסיבה זו לא שכב יעקב במשך כל אותן שנים, מכיוון שהיה שרוי כל כולו בהוויה המנותקת מחיי העולם הזה. גם בבית לבן, כאמור, יעקב לא שכב. אך כאן הסיבה הפוכה לחלוטין. יעקב נמצא במאבק מתמיד, הוא מסתבך בסיבוכי העולם הזה ומתנגש עם לבן. מצב זה אינו מאפשר ליעקב לשכב במשך כל התקופה.

אם נתבונן בדמותו של יעקב על רקע דמויותיהם של אברהם ויצחק נוכל להבחין במורכבות הייחודית שבה הוא מתאפיין. ביעקב משתלבים שני יסודות: מצד אחד - "איש תם ישב אהלים",[8] מנותק מההוויה העולמית. הוא מגיע למפגש עם מראות       א-לקים שאינם רק נבואות והבטחות. ליעקב נתגלה חזיון שהפגיש אותו עם הנהגת הקב"ה, דבר שאבותיו לא זכו לו. יסוד זה בא לידי ביטוי בלינה, שבה הוא עוזב ומתנתק מהעולם.

מצד אחר - יעקב הוא זה שמתמודד בצורה החריפה ביותר עם הלילה, כביטוי לחושך ולסיבוכים. מכך נובע אופי תפילתו, ואופי פעילויותיו. במובן זה הוא פוגש בחלומו סולם של גלויות ומאבקים, שדורש גם ממנו להיכנס למאבק.

ישנן שתי דמויות שונות שמתאחדות ביעקב, שתי פרשנויות אמת לדמותו. אולי דווקא שילוב זה הוא המקנה ליעקב את יכולותיו. יעקב ניחן ביכולת להיאבק עם כל הכוחות הנדרשים, אך עם זאת הוא מסוגל לשכוח הכל, להיעלם לארבע-עשרה שנים ולשקוע בתורה.

היכולת לחלום

כאשר אנו חולמים חלומות ומנסים לברר לעצמנו לְמה אנו צריכים לשאוף. שאיפה לזכות לחלום כמו זה של יעקב נראית כדבר גבוה מעל גבוה, מחוץ לתחום השגתנו. אך אולי דווקא ההתגלות ליעקב היא הקרובה אלינו ביותר. חלום זה לא נתגלה לאברהם, שבאישיותו הופיעה נקודת פתיחה אדירה. זהו גם לא חלומו של יצחק, שהוא בבחינת "עולה תמימה".[9] דווקא יעקב הנמצא בעולם ומעורה בקשייו הוא זה שזוכה לאותה התגלות גדולה.

אם ננסה לחשוב, ולו בזעיר אנפין, כיצד נבנית תשתית כזאת; מהי הדרך להתפתח ולהגיע ליכולת או לַזכות שמאפשרות סוג כזה של מפגש עם הקב"ה, נראה כי שני הממדים הללו, למרות שהם נראים הפוכים מהרבה בחינות הם הכרחיים לאותו הבניין ומשלימים זה את זה. מצד אחד - להתפלל בלשון פגיעה, להיאבק עם שרו של עשו, להתמודד עם סיבוכי הלילה. במובן זה, האדם נדרש לחרוק שיניים, לא לנוח על זרי הדפנה. יעקב מוציא לפועל, במובנים מסוימים, את כוחותיהם של אברהם ויצחק. לשם כך הוא נדרש להתפלל בשעות הקשות, מול הצרות והקשיים, תפילה המבטאת מאמץ והתרסה.

מצד אחר - נדרשת מהאדם מוכנות לדבר שונה לחלוטין. נדרשת היכולת לברוח, להתנתק, לישון במובן של עזיבת העולם.

אדם הרוצה לבנות בניין משמעותי צריך להיות מסוגל לשני הדברים במקביל. להתפלל את התפילות המסובכות והקשות ביותר וגם להתנתק מהכל. לחלום חלום שמפגיש אותו עם כל תביעותיו וקשייו של העולם הזה, אך לחלום גם חלום שמנתק אותו מההוויה העולמית ומראה שהפעילות בעצם מתרחשת במישור אחר לגמרי.

בשני המישורים

בכל תהליך התקדמות של האדם, מופיעים לעתים קשיים מסוגים שונים. ישנו ממד מסוים של קושי שניתן לראותו כמשותף לשני מישורי העבודה שהוזכרו. אדם יכול לשבת וללמוד במשך ארבע-עשרה שנה בבית שם ועבר, או לחלופין - לעבור עשרים שנות מאבק והתמודדות, ועם כל זאת לא לחזות בבית א-לקים ולא להיפגש עם שער השמים. כך כמעט היה המצב אצל יעקב. למרות מעלתו האדירה והעוצמות הגדולות שבו, הוא עבר ליד מקום המפגש בלי לשים לב לדבר.

אדם פועל ומשתדל, הן בתחום ההתנתקות והן בתחום ההתמודדות, אך אין לו ביטוח שיזכה בחלום הגדול. קושי זה, אסור שיפגע בהכרה הברורה, שעבודתו גם בונה בו את היכולת לפעול בעולם הזה, וגם מכשירה אותו למפגש גבוה יותר.

כל אחד מאתנו יכול להשליך בקלות על עצמו, ולתרגם לעצמו את הדברים, כיצד הוא נדרש להשקיע בשני הכיוונים. אדם צריך להגיע לנכונות המלאה להיאבק בלי התפשרויות- גם אם אחרי שנה וחצי או שנתיים, עדיין לא נגלים אליו מראות א-לקים. ובמקביל - עליו ללון בשקט ולהתנתק מאווירת הלחץ וההתמודדות, מתוך ציפייה גדולה לזכות באותה ההתגלות ועם הבנה שהוא מתקדם בצעדי ענק.

בבית המדרש

המתרחש בתוך בית-המדרש מביא לידי ביטוי את שני הדברים גם יחד. מצד אחד - עמלים, מתדיינים, מתמודדים. גם אם חלק מהמאבקים אולי אינם קשורים לכל מה שקורה בחוץ, ישנן התמודדויות רבות הנובעות מתחושת חיבור לדברים רבים במציאות, ומבטאות רצון לגבור על חושך מסוים. אך יחד עם זאת - ישנו ממד של ניתוק ולינה, של עזיבת כל תהפוכות העולם.

גם שני הקשיים, בשני התחומים, מורגשים היטב בבית המדרש. הדברים צריכים להיעשות במלוא העוצמה, ואכן במידה רבה כך הם פני הדברים, אבל צריך גם להרגיש עד כמה הם לא לגמרי נעשים. צריך לבחון באיזו מידה ישנה מוכנות להקדיש ארבע-עשרה שנה להתמודדות, או להתנתקות, או לשניהם יחד. עד כמה באמת אדם מוכן להתמודד בצורה מלאה את כל ההתמודדויות של יעקב - עד הסוף, גם אם יקח לו שנים רבות להגיע לפסגה וגם אם לא יגיע אליה כלל. וכל זאת כאשר לכל אורך השנים הללו אי אפשר יהיה למדוד עד כמה המאבק מצליח, עד כמה מצליחים לגבור על לבן. ומנגד - האם ישנה התנתקות מוחלטת, כמו בבית המדרש של שם ועבר? עד כמה מנסים להגיע למפגש עם מה שמעבר לעולם - עם סולם של מראות א-לקים?

בבית המדרש יש אינטנסיביות רבה, אך בצד זה ישנה איזושהי נחת, שלא בהכרח נובעת מאותה לינה של יעקב. נראה כי הדברים נובעים יותר מחולשת הכוחות במובנים האישיים והציבוריים. ישנה תחושת רפיון, נכונות להרפות משני המישורים המתבטאת במקומות רבים. הדברים בולטים בעיקר במעברי הזמנים: במפגש בין סדר לתפילה, בין ארוחה לסדר, בסוף היום, בחדרים, ביציאה לשבתות. מבחינת ההרגשה - הדברים מבטאים ירידה בנכונות להשקיע בהתמודדות עצמה, וחוסר רצון להתנתק מכל ההתעסקויות שמסביב. כשאדם מסתובב בצורה סתמית, לא כדי להתאוורר ולחזור ללימוד, אלא מתוך תחושה ש"יש זמן", מתבטאת במעשיו סתירה עמוקה לשני הצדדים - לשאיפה לשקוע ולהתנתק, ולהכרה בצורך להתמודד ולהיאבק.

היציאה החוצה

בשבת הקרובה, שבת ארגון, חלק גדול מהציבור ירצה לנטול חלק ולסייע בפעילות. לפני שננסה לחשוב מה עלינו לומר או להקרין כלפי חוץ, עלינו לבחון היטב כיצד אנחנו נתפסים בעיני עצמנו כשאנו נמצאים בהוויה שמחוץ לבית המדרש. ישנה נטייה לחשוב שכדי להצליח להשפיע, על האדם לחזור כמה שיותר להוויה שאִתה הוא רוצה להיפגש. תפיסה זו מוטעית מן השורש וקיומה משקף בעייתיות ברבדים עמוקים יותר. אדם שנמצא בהקשר כזה, של יציאה החוצה, אמור להיתפס כמי שהגיע למיצוי בשני המישורים דלעיל. במישור ההתמודדות המתמדת - הוא חי חיים אינטנסיביים שאין בהם זמן עודף, אין הסתובבות עם ידיים בכיסים! מנגד, עלול להיווצר מצב שבו לפני שבת כזאת זמנו הופך פתאום לפחות יקר - אפשר לצאת קודם, לנצל עוד יום לעזרה בדברים טכניים. סוף סוף לא מדובר כאן באדם שעוסק במשימה בין-לאומית. במצב כזה, אדם מגלה עד כמה הוא רחוק מאותה שאיפה להתמודדות מלאה.

כך גם בנוגע למישור השני של ההתנתקות מהסובב: מתוך המפגש עם אותה הוויה, אדם עלול להרגיש שבעצם הוא נשאר קשור לאותם מושגים קודמים. הוא חוזר לאותן התעסקויות, לאותו סוג מפגש ודיבור, שום דבר לא השתנה. כאשר אדם מגיע לרמה מסוימת של התנתקות, דיבורו ונושאי העניין שלו יהיו שונים, לא בכל השיחות והדיונים הוא יטול חלק.

כשם שהדברים נכונים כלפי האדם עצמו, כך הם נכונים גם לגבי ההקרנה החוצה. הסביבה יכולה לפגוש באדם המנסה להתקשר להוויה של תורה שזמנו יקר לו, ולעומת זאת, עלול להיקלט מסר שלימוד תורה הוא עיסוק נחמד כשיש זמן פנוי, אך אין בעיה להפסיק ללמוד כאשר יש דברים אחרים שצריך לעשותם. במצב כזה נוצרת סתירה. האדם מנסה להשפיע מתוך קישורו לתורה, אבל משדר שדר הפוך - התורה יכולה לחכות בצד. אם לומד התורה חוזר לאותה מציאות בדיוק, המסר שנקלט הוא שאפשר ללמוד בבית המדרש אבל להישאר כפי שהיית קודם, וממילא לא צריך להירתע.

לדעת לחלום

אדם צריך להרגיש במלא העוצמה שיש לו חלום - לחלום חלומות של יעקב. סביב זה הוא חי, סביב זה הוא מתמודד ונאבק, וכל דקה חשובה. עם זאת, ישנו ממד של שלווה המנתקת מהסביבה ומאפשרת את אותו מפגש עם מראות א-לקים. ומתוך מאמץ משולב כזה אולי יש סיכוי שנזכה למשהו מההופעה הא-לקית שנתגלתה ליעקב.

 



     פרשת ויצא, שבת ארגון התשנ"ח.

[1]    ילקוט שמעוני קז: "ויצא יעקב וכתיב ויפגע במקום וילן שם. אלא כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו? כיון דהרהר בדעתו למיזל מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי דכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה".

[2]    ברכות כו, ע"ב.

[3]    בראשית רבה פרשה סח, י.

[4]    מורה נבוכים א, טו.

[5]    בראשית רבה פרשה סח, יב.

[6]    מדרש תנחומא פרשת ויצא, ב: "אמר לו הקב"ה ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה".

[7]    בראשית רבה פרשה סח, יא.

[8]    בראשית כה, כז.

[9]    בראשית רבה פרשה סד, ג.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 1990

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer