בימים אלו, ימי בין המצרים,
אנו מציינים בשתי צורות סופו של תהליך. תהליך החורבן היה ארוך ומתמשך. במשך תקופה
ממושכת הידרדר המצב עד שהגיע השיא - בי"ז בתמוז נפרצו החומות, ובט' באב נחרב
הבית. שני המאורעות האלה, המהווים את השלבים הקריטיים בסיום החורבן, מעוגנים
במאורעות שאירעו בראשית היווצרות עם ישראל: בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, והיסוד
לכך הוא בחטא העגל; בט' באב נגזרה הגזרה שלא ייכנסו לארץ, והיסוד לכך הוא חטא
המרגלים. תחילת דרכו של עם ישראל הניחה אבני יסוד לשלבי החורבן. שני החטאים משקפים
את המצב שבו העם נמצא:
חטא העגל מבטא חוסר יכולת
לחיות בעולם רוחני מופשט ומרוחק, ולכן נוצרה הדרישה למשהו מוחשי וקרוב. לעם ישראל היה קשה להתמודד עם החיים הרוחניים מלאי
העוצמה שנתגלו במעמד הר סיני, ולכן נוצרה נפילה. חטא המרגלים לעומת זאת מבטא לכאורה
חוסר יכולת להתמודד עם הצד הנגדי - עם חיים קיומיים, גשמיים, ארציים; רצון של עם
ישראל לחיות את החיים הרוחניים של המדבר, חיים ניסיים, על-טבעיים - בין שמסבירים
זאת כרצון שבא מתוך אידאל, ובין שהדבר נובע מתוך חולשה. אך נראה שהשורש לחטא
המרגלים נעוץ גם הוא בחולשה רוחנית, כמו זו שגרמה לחטא העגל.
חטא העגל, כאמור, יסודו
בקושי לחיות על פי העוצמה הרוחנית הנתבעת בעקבות מעמד הר סיני. מתוך כך נובע גם
חטא המרגלים. מתוך שלא קלטו את החיים הרוחניים במלוא משמעותם לא רצו להיכנס לארץ,
מפני שכאשר התביעות הרוחניות במובנן המלא אינן קיימות קשה להתמודד עם החיים בארץ
ישראל.
לבני ישראל היה וודאי קשה
לחיות חיים רוחניים ומושגים מופשטים כפי שנתבע מהם במעמד הר סיני. לפחות בשלב שבו
הם נמצאים - רק יצאו מעולם שקוע בחומריות וכבר נתבע מהם להיכנס לעולם שמושגיו
מופשטים ברמה שקשה להעלותה על הדעת. זהו קושי מובן ועם ישראל נשבר ונופל. בעניין
חטא העגל נאמרו כמה הסברים, ויכול להיות שכולם נכונים וכל אחד משקף הרגשה של ציבור
אחר בעם:
א. יש מי שהחיים הרוחניים
לא מדברים אליהם כלל והם תובעים עגל במובן הפשוט; סגידה לעולם הגשמי במובן המלא.
זה מתאים אולי לערב-רב ולציבור הקיצוני בעם ישראל, שאולי כבר נמצא מחוצה לו.
ב. היו כאלה שאולי לא חיפשו
שקיעה כל כך עמוקה בעולם החומר, והרגישו שהם כן צריכים קשר לעולם הרוחני. הם
החליטו לבנות את העולם הרוחני כפי שהם רואים זאת - הם יעשו את העגל ויבנו מושגים רוחניים
בלי לקבל עולם רוחני מרוחק המוכתב מלמעלה. תפיסה זו יכולה להיות ברמות שונות -
מהסתכלות מזוככת יחסית שיש בה מצד אחד רצון לעבוד א-לקות מופשטת אך מצד אחר יש בה
בקשה ליצור אמצעים לעבודה, עד להסתכלות הסבורה כי הכוחות הגשמיים מבטאים את הכוחות
הרוחניים.
כל קשת ההסתכלויות הללו
מלמדת כי אותה בעיה רוחנית מעסיקה את כולם - קשה לתפוס את העולם הרוחני היורד
מלמעלה. אך הפתרון שקבוצות אלו יצרו - בניית עולם רוחני הנעשית מלמטה - מביא
לסילופים. הבנייה האמיתית היא כשהדברים נובעים מהמקור, ואחר כך הולכים ומתגלים,
הולכים ומתבררים - ממעמד הר סיני המרומם עד להתפשטות בעולם של עשייה (גם אצל האדם
הפרטי, עולמו הרוחני הוא המקור, הפסגה, והדברים יורדים אחר כך עד למחשבותיו,
מידותיו ומעשיו).
ואולם, כאמור, קשה לעמוד
מול העולם הפנימי ולהבין אותו במלוא טוהרו. ועל כן, לעתים, כשאין יודעים איך
לחיותו, מתייאשים; מתייאשים מללכת בדרך הטבעית - מן המקור כלפי מטה - ומחליטים
ללכת בדרך ההפוכה. כביכול אומרים: נתחיל לבנות מלמטה עולם גשמי מרוחק, ניצוק לתוכו
תוכן ונטפס לאט לאט למעלה עד שנגיע לרמה שבה כבר נוכל להתמודד עם העולם הרוחני
שאותו קשה לנו כעת לתפוס. תפיסה זו כמובן אינה נובעת מחוסר רצון לחיות חיים
רוחניים, אלא מהקושי להתמודד אתם. אמנם, מבחינה אנושית, נראה שזו הדרך הראלית -
לבנות קומה אחר קומה עד למפגש עם העולם הרוחני המרוחק, אך למעשה תפיסה זו נובעת
ממשבר! זהו ויתור על ההליכה בדרך האידאלית הקשה יותר. צריך להבין מה הסכנה שבהליכה
בדרך הראלית. בעוד שבדרך האידאלית יש ביטחון, כיוון שכל העת המקור מלווה ונותן
משמעות, כשנשברים ובונים מלמטה למעלה, כל קשת האפשרויות הבעייתיות שהזכרנו קודם
נפרשת.
קיימת האפשרות לסגוד למה
שהתחלנו לבנות מלמטה, ולהישאר ברמה הזאת, לשקוע שם, ולעולם לא להגיע למפגש עם
העולם הרוחני העליון. אך גם אם כן ניצוק תוכן רוחני לתבניות הגשמיות ההתחלתיות,
קיימת סכנת התבססות על הבנייה האנושית. הסכנה היא שהתוכן שניצוק והשאיפות שנציג
יהיו מבוססים על השגתנו, תפיסתנו והבנתנו בלבד. זאת הסכנה הטמונה בחטא העגל - גם
אם נבין אותו בצורה המלמדת זכות על עם ישראל.
גם חטא המרגלים נובע מאותו
קושי להתמודד עם ההתחלה מלמעלה. כי אם מנסים לעצב הכל סביב הראייה האנושית - יש
קשיים, ועל כן גם לא פשוט להתמודד עם ארץ ישראל. הקשיים נמשכים גם לאחר הכניסה
לארץ, כי גם אם הכוונה היא ליצוק תוכן רוחני, משעה שהבנייה היא מלמטה למעלה, בונים
קודם את הצדדים הפיזיים, הגשמיים. יש כאן אותן סכנות כמו בחטא העגל - שקיעה גמורה
בעולם החומר ואי הגעה למפגש עם העולם הרוחני. אף אם יוצקים תוכן רוחני, עצם העובדה
שבונים כך מהווה סכנה. יש כאן עיצוב של עולם רוחני במושגים אנושיים, רצון
שהקב"ה ישרה שכינתו בצורה שאנו מבינים (גם לאדם הפרטי יש רצון לעתים
שהקב"ה ישרה שכינתו במה שהוא בנה בידיו).
לעובדה שאנו מעצבים מלמטה
ולא במסלול האידאלי של קבלה מלמעלה יש הרבה מאוד השלכות לפרטי פרטים, הן בעולם
הציבורי והן בעולם הפרטי. אמנם, פעמים חייבים לבנות מלמטה למעלה, או אז השאיפה
צריכה להיות שכשנגיע לרמה שנוכל לקבל את ההשפעה והבנייה הבאה מלמעלה, מהמקור, נדע
להיפתח אליה בצורה מלאה ולקבל אותה כמות שהיא, ולא נכניס אותה לכלים שבנינו עד
אותו הרגע, והדברים שמגיעים ממקורם, מגבוה - הם אשר יעצבו את התוכן בצורה מלאה.
שני החטאים הללו - חטא העגל
וחטא המרגלים - הם בנייני אב לחטאים הנוצרים מהמתח העצום בין שני העולמות; בין
הרצון להיות פתוחים להתגלות עליונה לבין הרצון לבנות אותה כאן, בעולם הממשי. בשני
המקרים עם ישראל אינו עומד במשימה והקב"ה מודיע למשה כי יכלה את מי שלא עמד
במשימה, וישאיר את אלה שיכולים להתמודד: בחטא העגל - "ועתה הניחה לי ויחר אפי
בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול",[1] ובחטא המרגלים - "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אתך
לגוי גדול ועצום ממנו".[2] אך חז"ל למדו שפניית ה' למשה טומנת בחובה קריאה למשה לבקש בעד עם
ישראל,[3] ומשה אכן עושה זאת גם בחטא העגל וגם בחטא המרגלים. מדוע משה אינו מתפתה
להצעת הקב"ה להקים עם שכולו משבט לוי? נראה שמשה 'קורא בין השורות', ומבין
שאין זה רצון ה'. הפתרון איננו שרק אותו חלק מהעם המסוגל להתמודד בקשיים ילך
אתו, גם אם המשמעות היא - "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם".[4] כלומר, הבעיה שקיימת בעם - חוסר היכולת להתמודד - תימשך הלאה וצפויים עוד
כשלונות ועונשים. חטא העגל אכן הוביל אחר כך לחטא המרגלים, ותהיה פקידה לאורך כל
הדורות, ובכל זאת משה הולך עם כל העם, כנגד הקושי הזה. על שבט לוי יהיה לעבוד
עבודה רוחנית עצומה - בקנאות לה' ובהוראת התורה, ובלבד שכל העם ימשיך.
בחטא המרגלים, הגישה הזאת
באה לידי ביטוי ביתר חריפות. גם כשהקב"ה מקבל שוב את תחנוני משה, עדיין הוא
גוזר על הדור ההוא שלא ייכנס לארץ, אך הבנים כן ייכנסו, הבנים של כולם. כדי לחדד
את הדברים אפשר לצרף לכאן את מעשה שבירת הלוחות: חז"ל אומרים שמשה שברם מדעתו
והקב"ה אמר לו אחר כך - יישר כוחך ששיברת.[5] כביכול מתנהל דו שיח בין הקב"ה למשה:
הקב"ה אינו מבקש ממשה לשבור את הלוחות, אלא לתת את התורה. אך למי? האם
לכולם?! במצב כזה הדבר בלתי אפשרי, שהרי לכאורה צפוי שלא כולם יוכלו לעמוד במשימה.
אם כן, האופציה הסבירה היא לתת את התורה לשבט לוי, ואת השאר - "הניחה לי
ואכלם". משה פועל לכאורה בניגוד לרצון ה', ואינו מסכים לתת כך את התורה. אך
האמת היא שאף רצון ה' לא היה כזה, וה' אומר למשה, יישר כוחך ששיברת. משה מעז
כאן העזה עצומה, כי הוא מבין שאי אפשר אחרת. משה אינו מעלה על הדעת לוותר על חלק
מהעם. זה ודאי אינו רצון ה'; רצון ה' הוא בעם כולו.
ההתמודדות הקשה הניצבת בפני
עם ישראל מראשיתו היא שברמה האידאלית הוא יעמוד על הר סיני ומההתגלות הזו הוא יהיה
מסוגל לצעוד לאט לאט ולעצב עוד ועוד מעגלים בחיים, עד לעיצוב העולם במובנים
הבסיסיים, השלמים והמלאים ביותר. אך קשה לחיות בצורה כזאת, קשה אפילו לקלוט ולהבין
אותה, והאדם בסופו של דבר בונה לו את המושגים לפי עולמו. זה סדר העולם, והלוחות
יהיו בסופו של דבר לוחות שניים, שבנייתם מלמטה. ואולם המבחן העצום הוא בשאלה האם
האדם מבין שהוא יוצר מלמטה רק בגלל הקושי הזה, אך כל זה מתוך שאיפה להגיע לשלב שבו
הוא יקבל את העולמות הרוחניים במשמעותם המלאה, לא לפי המושגים שהוא בנה, ואז הוא
כבר לא יהיה שבוי במושגים אלו. הוא בונה אותם עתה כדי שבעתיד יתגלו בהם
מושגים א-לקיים ולא כדי שיצדיקו את
המושגים האנושיים שלו. רק אם יחיה בהבנה נפשית לבנות כך את מושגיו, הוא לא ייכשל
בקשיי ההתמודדות, והוא יבין שהולך ונוצר כאן משהו שכלפי חוץ נראה כמערכת אנושית
טבעית, אבל תכניה האמיתיים שונים באופן יסודי. מזה הוא יונק, לזה הוא שואף, ועל פי
זה הוא בונה את כל דרכו. עם זאת הוא יודע שאת כל זה הוא עושה יחד עם כל העם. אי
אפשר להישאר שבט בודד שבונה לעצמו, זהו אידאל תאורטי הנוגד את רצון ה'. המשימה
העצומה שקיימת היא לבנות מלמטה - אך לא עגל; לבנות למטה - אבל לבנות משכן; משהו
ששייך לך על פי מושגיך, אך כל כולו מעוצב לפי רצון הקב"ה.
יהי רצון שנזכה לקשור את כל
עם ישראל, להבין את האחריות של שבט לוי, שאינו מאַמץ את הצעת ה' - להישאר לבד, אלא
מבער מוקדים בעייתיים, כדי לאפשר לכל עם ישראל להצטרף למשימה; להבין שאולי צריך
לבנות מלמטה, אך יש לבנות מערכת שכל כולה הכנה למושגים א-לקיים רוחניים שמעבר
לשיקולים אנושיים, ועל פי זה לשאוב את הכוחות מלמעלה כדי להתמודד עם הקשיים שבדרך.
ונזכה שהצומות האלה יהפכו לששון ולשמחה לכל עם
ישראל.
[1] שמות לב, י.
[2] במדבר יד, יב.
[3] רש"י שמות, שם: "הניחה
לי -...אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם - לא
יכלם".
[4] שמות לב, לד.
[5] אדר"נ ב, מנחות צט,
ע"ב. צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3922
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< קודם | הבא > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|