עם ישראל מציין היום את יום
הזיכרון לשואה ולגבורה. האמת היא שבימי הזיכרון שאנו מורגלים אליהם השילוב הזה לא
כל כך מקובל. ימי הזיכרון שאנו מציינים מוקדשים בדרך כלל לחורבן ולאבל; כך אנו
מתייחדים עם החורבן שבא על ישראל. ההרגשה הפשוטה כשבאים לציין חורבן גדול היא לא
לציין את עניין הגבורה. אנחנו מזכירים את החורבן מתוך הרגשת החובה להתייחד עם
החורבן כשלעצמו, ואולי משמעות הדברים היא שגם התופעות הקשות ביותר, עם כל אי-ההבנה
התהומי, הן מבחינתנו הופעה של הנהגת הקב"ה בעולם, בדיוק כמו הימים הטובים שיש
עליהם חובת זיכרון, בין אם יש באותה הופעה בחינה של גילוי או בחינה של הסתתרות.
חז"ל אומרים[1] על ט' באב שזהו יום מועד, עד כדי כך שלא אומרים בו תחנון. אולי משמעות אחת של הדברים היא שביום זה נפגש
הקב"ה עם העולם, ועצם המפגש הוא
חיובי, אפילו כאשר הביטויים של אותו מפגש הם אכזריים ונוראים. לכן אין צורך לחפש
בחורבן גבורה, אלא החורבן כשלעצמו מבטא משהו חיובי. אפשר להסביר את סיבת הצורך
להצביע על גילויי הגבורה בכך שאירועים אלו הם חורבן של נפש האדם בצורה שלא הייתה
כמותה. מובן שמצד הרוצח המראה שצלם א-לקים יכול להגיע עד תהום תחתית, זהו חורבן
עצום של האנושות. ואולם מן הצד האחר זהו חורבן שמטרתו להשפיל צלם א-לקים. משום כך
יש רצון להדגיש ולהורות שהחורבן לא היה טוטלי; יש רצון להצביע לא רק על גילויים
פיזיים אלא גם על גילויים רוחניים שמשמעותם - צלם א-לקים לא הושפל.
ביום זה שכל כולו זיכרון וחורבן אנו צריכים לפתוח
בעיסוק בימים טובים[2] שעיקרם בא
לציין את חובת זכירת הימים שבהם הקב"ה נפגש עם עולמו. מובן שאנו מעדיפים
לציין זאת בימים הטובים, אך נקודת המפגש עם הקב"ה היא אותה נקודה גם בימי
החורבן. יתרון המפגש בימים הטובים על פני המפגש בימי החורבן הוא שהימים הטובים לא
מגלים את הנהגת הקב"ה בלבד, אלא גם את הכוח הסגולי שבישראל, שלא רק נהנה
מהתגלות הקב"ה בתחתונים, אלא מסוגל לפרוץ אל העליונים ולקבוע קדושה בעולם.
Quote this article on your site | Views: 3561
Only registered users can write comments. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< Prev | Next > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|