iconקישור לגירסת הדפסה

קידושין ונישואין*

שני שלבים ביצירת הקשר

מפרשיות שונות בתורה עולה באופן ברור שהקשר בין איש לאשה נוצר בתהליך שכולל שני שלבים - אירושין (בלשון חז"ל: קידושין) ונישואין.[1]

לאחר השלב הראשון נמצאת האישה בבית אביה[2] ומתעורר אז באופן מעשי חשש שהאישה זנתה בהיותה מאורשת, אך עדיין בבית אביה. על רקע זה מובנת היטב פרשת מוציא שם רע ותקנת חכמים שבתולה נישאת ביום ד', כדי שבעלה יוכל להשכים ביום ה' לבית דין לטעון טענת בתולים (משנה בתחילת מסכת כתובות).

כמו כן ישנם גם הבדלים הלכתיים בין אשה מאורשת לבין אשה נשואה (בהלכות נדרים ולעניין זנות).

מהי המשמעות של שני השלבים הללו?

אפשר להציע שני הסברים:

א. מטרת הקידושין והנישואין זהה והיא: יצירת קשר בין האיש לאשתו. ההבדל ביניהם הוא שהקידושין הם מעשה הלכתי-משפטי, והנישואין הם מעשה עובדתי -  האדם חי עם אשתו. ברור שישנן תוצאות הלכתיות לשלב הנישואין, אך הן נובעות באופן אוטומטי מהמצב של הנישואין, שבהם האיש והאישה אינם יוצרים בדעתם את המעמד ההלכתי, אלא רק את החיים המשותפים בפועל.

נציין מספר השלכות שיכולות להיות להסבר זה:

1. האם ניתן לשאת אשה על ידי שליח כשם שניתן לקדש על ידי שליח?

לפי הסבר זה ברור שלא, שכן הנישואין הם מעשה עובדתי ולא מעשה שנועד ליצור חלות משפטית אותו אפשר לבצע על ידי שליח.

2. האם ניתן ליצור נישואין שיהיו תלויים בתנאי?

בעל "אור שמח" (הלכות אישות פרק י) תולה שאלה זו בשאלה הקודמת על פי הסוגיה בכתובות עד, ע"א: "תנאה דאפשר לקיומיה על ידי שליח... הוי תנאיה תנאה, דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח... לא הוי תנאה".

תוס' שם מסבירים ש"הואיל והמעשה כל כך בידו שיכול לקיימו על ידי שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויי ביה תנאה". כלומר אם יש לאדם שליטה על קיום המעשה והוא המחליט אם ליצור את החלות או לא, שליטה זו היא המאפשרת לו למסור את יצירת החלות לשליח ומתוך כך יש לו גם יכולת להחליט אם המעשה ייצור חלות או לא, והוא יכול להתנות תנאים, בניגוד לזנות למשל היוצרת השלכות איסוריות ללא תלות ברצון האדם.

אם הנישואין הם רק עניין עובדתי ומשום כך לא ניתן לעשותם על ידי שליח, גם לא יהיה אפשר לתלותם בתנאי.

3. האם יש צורך בעדים בשעת הנישואין?

עדים נצרכים לקיום רק כאשר מדובר בחלות משפטית. מכיוון שלפי ההסבר שלעיל הנישואין הם רק עניין עובדתי, אי אפשר לעקור את העובדה של חיי אישות מפאת אי נוכחותם של עדים. במצב כזה, עדים יכולים להידרש לבירור אך לא לקיום.

ב. האפשרות השנייה היא שהקידושין והנישואין נועדו ליצור חלויות שונות. למשל, בקידושין מתבצע קניין, או איסור האישה על העולם, ובנישואין נוצרת זיקת אישות חיובית בין איש לאשתו. בנוגע להסבר זה אפשר לשאול:

1. מדוע יש צורך בשני השלבים?

2. האם ניתן לבצע את שניהם יחד או לחילופין את הנישואין לפני הקידושין (אפשרות שעולה בהגהות המרדכי על קידושין, תקמו)?

(שאלות אלו קשורות לכמה סוגיות - ביאה קידושין עושה או נישואין עושה (קידושין י, ע"ב); תוספתא כתובות (ד, ט) "משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל" - הקידושין יחולו בשעת הכניסה לבית, כלומר בעת הנישואין.)

שיטת הרמב"ם בדין פילגש

לבירור העניין נלמד את שיטת הרמב"ם בנוגע לפילגש (נישואין ללא קידושין). אומר הרמב"ם:

אבל אם הניח זה בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה, גורם שתמלא הארץ זמה, ונמצא האב נושא בתו, והאח נושא אחותו, שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא, והמכין את בתו לכך הרי היא קדשה.

(הלכות נערה בתולה ב, יז)

נראה מדבריו שאיסור קדשה קיים רק במקרה של אישה מופקרת ולא בביאה חד פעמית. גם מהטעם שמביא הרמב"ם ("נמצא האב נושא את בתו") נראה שפילגש הידועה כשייכת לאדם אחד תהיה מותרת.

לעומת זאת בספר המצוות מוגדר הלאו כך:

שלא לבוא על אשה בלא כתובה ובלא קידושין... שלא לשום אישות... כשיהיה הענין בבחירה והסכמה ירבה זה ויתפשט בארץ.

(לא תעשה שנה)

משמע, שהלאו הוא גם על ביאה חד-פעמית, מפני שהיא נעשית במתכונת שעלולה להביא לידי ריבוי מקרים כאלו. ביאה אקראית - מכוח פיתוי או אונס - אינה בכלל הלאו; אך ביאה מרצון גמור כלולה בלאו. על פי זה גם פילגש תיאסר, כי קיימת אצלה קביעות לביאה שלא לשם אישות.

בהלכות אישות (א, ד) נאמר: "לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין, לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה", ולא ברור אם הבעיה היא הזנות או עצם היעדר הקידושין. לגבי המלך כותב הרמב"ם:

וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא בייחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה עבריה בלבד אחר ייעוד.

(הלכות מלכים ד, ד)

קריאת הלכה זו מעלה שלוש שאלות:

1. מדוע אוסר כאן הרמב"ם על ישראל פילגש, והרי מהִלכות נערה בתולה משמע שהיא מותרת משום שאיננה מופקרת?

2. מדוע למלך הותר האיסור והרי לא מצינו בתורה שלאנשים ממעמד גבוה יותר מותר לעבור עברות?

3. מדוע משווה הרמב"ם אמה עבריה לפילגש, והרי אמה עבריה לאחר ייעוד כמקודשת, ויש לנהוג בה מנהג אישות (הלכות עבדים ד, ט)?

על השאלה הראשונה אפשר לענות בשתי דרכים:

א. בהלכות נערה בתולה מגדיר הרמב"ם שקדשה היא המוכנה לכל מי שיבוא עליה. בספר המצוות אסר כל ביאה מוסכמת, ובכך רצה ללמדנו שגם בביאה חד-פעמית יש בעצם ממד של "מוכנה לכל מי שיבוא". אמנם כרגע לא העמידה את עצמה אלא לביאה זו או לאדם זה, אבל מכיוון שהיא אינה קשורה אליו בקשר משפטי אזי היא משאירה לעצמה את האפשרות למסור עצמה בזמן כלשהו גם לאחרים. הווי אומר: כל ביאה שאינה במסגרת התקשרות מחייבת מקבלת אופי של "מופקרת לכול". בהתאם לכך נאסרה גם פילגש - האופי של מעשה הפילגשות מצביע על הפקרות, משום שאישה שאינה רוצה להיבעל על ידי קידושין מצהירה על רצונה להיות חופשיה לעזוב את אישהּ כל אימת שתרצה.

ב. האיסור של פילגש אכן אינו כלול בלאו של קדשה (כפי שמשתמע מהלכות נערה בתולה וקצת קשה מספר המצוות), אבל נאסר כלאו הבא מכלל עשה של מצוות קידושין.

לגבי ההיתר למלך - בעקבות שתי האפשרויות הנ"ל צריך להבין כי למלך אין היתר לקחת פילגש בלא קידושין, אלא שלמלך יש דרך קניין נוספת שאין להדיוט, דרך המחליפה את הקידושין. למלך יש יכולת השתלטות ממונית על אדם בעל כורחו. הרמב"ם כותב "ובייחוד בלבד קונה אותה", כלומר, בעת הייחוד המלך מממש את יכולת ההשתלטות, ולפיכך הוא פטור מהקניין שנעשה בעת הקידושין.

לגבי ההשוואה לאמה עבריה - המציאות היחידה שבה יש להדיוט שליטה ממונית על אישה, היא המציאות של אמה עבריה, ושם מצינו שהרובד הממוני מהווה נקודת מוצא ליצירת מעמד האישות על ידי ייעוד. אמנם ייעוד יוצר קידושין, אך הוא מבוסס על קניין העבדות הקודם. אמנם "מעות ראשונות לקידושין ניתנו" (קידושין יט, ע"א), אך אמירת "הרי את מקודשת" נעשית רק בשעת הייעוד. לכן הרמב"ם קושר את ההיתר של פילגש למלך לדין של אמה עבריה בהדיוט.

הוכחה לכך שפילגש נחשבת כאשת המלך היא שבתוך שמונה עשרה הנשים שמותר למלך לשאת מדין "לא ירבה לו נשים" כלולות גם הפילגשים (הלכות מלכים ג, ב - בניגוד לדעת הראב"ד שם).

לסיכום: לפי הרמב"ם פילגש ודאי אסורה או מכוח לאו או כאיסור עשה. אם פילגש אסורה מכוח לאו זאת אומרת שמדובר בזנות (איסור קדשה). לפני הנישואין צריכים לבוא קידושין מפני שבלי הקידושין נישואיו ייחשבו כזנות, שהרי האישה אינה מיוחדת לבעלה אלא מותרת לכל אדם.

אם פילגש אסורה באיסור עשה זאת אומרת שנישואין ללא קידושין אינם מערכת של זנות, לא ניתן להגדיר חיי נישואין כפריצות. אף על פי כן התורה דרשה לקדש את האישה לפני נישואיה. בהמשך ננסה להבין מדוע.

נישואין ללא קידושין

בכותרת שבתחילת הלכות אישות הרמב"ם מונה מצוות עשה "לישא אשה בכתובה וקידושין" ומצוות לא תעשה "שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין".

לכאורה ההקבלה מוכיחה שהלאו והעשה חופפים (כלומר פילגש כלולה בלאו) אולם יש הבדל בין ניסוח המצווה לבין ניסוח האיסור. בלאו לא מדובר על איסור לשאת אישה ללא כתובה וקידושין אלא על איסור לבעול אישה ללא כתובה וקידושין. נישואין ללא קידושין ככל הנראה אינם כלולים בלאו, והסיבה היא שזו אינה זנות אלא קשר קבוע. אם נישואין ללא קידושין אינם מוגדרים כזנות למה יש צורך בקידושין?

אפשר לומר כי אף על פי שאין מדובר בזנות ממש שנאסרה בלאו, מדובר על ממד מסוים של פריצות. אישה נשואה שאינה אסורה לכל העולם אינה קשורה לחלוטין לבעלה, ויש בכך ממד מסוים של זנות שאמנם נאסר רק מכוח עשה.

ההבנה הפשוטה לכאורה באיסור אישה מקודשת על כל העולם היא שהאיסור נובע מקשר חיובי שנוצר בינה לבין האיש. על פי דברינו אפשר להבין את האיסור באופן אחר: כשהתורה דרשה ליצור קידושין לפני הנישואין היא רצתה שהנישואין לא יהיו מתוך מצב שבו האישה מותרת לכל העולם. אם האישה בזמן הנישואין מותרת לכל העולם יש בכך ממד מסוים של זנות. זאת אומרת שמטרת הקידושין היא קודם כל לאסור את האישה על כל העולם ("דאסר לה אכולי עלמא כהקדש" - קידושין ב, ע"ב ועיין עוד בתוס' שם) וליצור מצב שמתוכו ייווצר באופן הנכון הקשר החיובי בינה לבין בעלה. אפשר לומר שעיקר הקידושין הוא הרחקת האישה משאר העולם (עדיין ייתכן שהאופן שבו זה נעשה הוא באמצעות קנייתה על ידי האיש).

האם הקידושין חייבים להיווצר לפני הנישואין ולא יחד איתם, למשל על ידי ביאה שתיצור גם קידושין וגם נישואין בבת אחת?

לכאורה לא צריכה להיות בעיה. הנישואין שייווצרו יהיו מערכת שבה האישה מחויבת לבעלה בלבד ואסורה לכל אדם אחר. אף על פי כן יש מקום להסביר שגם ביצירת הקידושין והנישואין בבת אחת יש ממד מסוים של זנות, וזאת כהרחבה של העניין הקודם. הקשר החיובי צריך להיווצר מתוך מצב שבו האישה כבר אסורה לכל העולם ומיוחדת לאדם מסוים. בביאה המתקיימת על רקע שבו האישה מותרת לכל יש ממד מסוים של זנות, אף שהיא יוצרת קידושין ונישואין כאחד - האיש ניגש לאישה שעדיין מזומנת לכל אחד. אם רוצים שאופי הקשר ביניהם יהיה מרוחק מכל "אבק זנות" צריך להקדים קידושין לנישואין. זה אולי הבסיס לדעות הדורשות את הקדמת הקידושין לנישואין (עיינו למשל בלשון הרמב"ם ריש הלכות אישות: "יקנה אותה תחלה").

זו גם הסיבה שרב נהג להלקות את מי שקידש בביאה (יבמות נב, ע"א). אמנם מן התורה ביאה שנועדה ליצור קביעות לאישות מותרת, אך רב ראה בבעילת אישה שעד כה לא הייתה מופרשת מהעולם מעין "אבק קדשה".


*    שיעור פתיחה למסכת קידושין, זמן חורף התשנ"ו.

[1]     "...האיש אשר ארש אשה ולא לקחה" (דברים כ', ז') ועוד.

[2]     "לזנות בית אביה" (דברים כב, כא); בפרשת נדרים (במדבר ל, ז-יא ורש"י על פסוק ז ד"ה ואם היו תהיה לאיש) - "ואם היו תהיה לאיש" (ארושה) לעומת "ואם בית אישה" (נשואה).


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3320

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer